קוראים תורה
פרשת ויקהל-פקודי, תשפ - ה' אלול התשפ"ד

בס"ד

דבר תורה על פרשת השבוע – פרשת פנחס (תשע"ג)

תקציר פרשת השבוע – פרשת פנחס היא הפרשה השמינית בספר במדבר. הפרשה פותחת כהמשך ישיר לפרשה הקודמת פרשת בלק ועוסקת בשכר אותו קיבל פנחס על מעשיו כשדקר את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור ובמעשה זה עצר את המגפה שגבתה חיי רבים מעם ישראל ועל השכר אותו קיבל בגין מעשה זה. הקב"ה מצווה את משה רבנו ואת עם ישראל ללחום במדין על דבר הרעה שגרמו לישראל (בעל פעור) ועל מעשה כזבי בת צור. לאחר מכן הקב"ה מצווה את משה ואהרן לבצע מפקד, לספור את עם ישראל ע"פ חלוקה למחנות ולמשפחות כהכנה לכניסה לארץ ישראל. מעשה בנות צלפחד – שמלינות על כך שלא קיבלו חלק ונחלה בארץ ישראל בגלל החוקים הנוקשים ובגלל שאביהן נפטר ובנים לא היו לו. משה מעלה את משפטן לפני הקב"ה שמחליט לתת להן נחלה בארץ ישראל. בעקבות תקדים זה הקב"ה משנה את החוקים כך שיותאמו גם למקרים כמו אלו. הקב"ה מצווה א משה רבנו לעלות על הר העברים ולצפות על ארץ ישראל. הקב"ה מצווה את משה למנות יהושע בן נון כמנהיג לישראל והוא זה שיזכה להכניסם לארץ ישראל. הקב"ה מצווה את משה על קרבן התמיד, קרבן השבת וקרבנות המוספים של החגים.

הפטרת פרשת השבוע – אם י"ז בתמוז חל לפני פרשת פנחס אז נקראת אחת משלוש שבתות "תלתא דפורענתא", קוראים בספר ירמיהו, על נבואתו העוסקת בחורבן בית המקדש ועל חטאי אנשי ירושלים. אם השבת חלה לפני י"ז בתמוז אז קוראים בספר מלכים א' אודות מעשה הקנאות של אליהו הנביא בהר הכרמל.

"צָרוֹר אֶת-הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר-פְּעוֹר" (כה,יז-יח(
נשאלת השאלה כיצד הצליחו המדינים והמואבים להחטיא את ישראל בצורה כל כך חמורה בחטאים של עבודה זרה ובחטאי עריות. ומעבר לכך הרי ישראל באותה העת היו מלומדים בניסים, ניצחו את אויביהם, קיבלו מן ועוד כהנה וכהנה ודווקא במצב כזה של שפע רוחני הם חוטאים?

אלא שיידוע הדבר שהקלקול התחיל מהפסוק "ויאכל העם וישתחוו לאלוהיהן"(כה,ב). כיוון שאכלו ושתו מאכלות אסורים ויין גויים התחילה הידרדרות שהביאה לעבודה זרה וגילוי עריות. (מעם לועז(

"...שְׁנַיִם לַיּוֹם, עֹלָה תָמִיד" (כח, ג(
צריך כל אדם להעלות על ליבו בכל יום "שני תמידים". האחד - "שיויתי ה' לנגדי תמיד" והשני "וחטאתי נגדי תמיד". 
עולת תמיד-זהו כינוי ומשל למעשים טובים ומצוות שהאדם עושה באופן תדיר, בקביעות, יום יום. שכל מעשיו הם מכוונים לעשות רצון בוראו שבשמיים ומצוות ה' כנר לרגליו. ואפילו שעושה אותם יום יום עליו לעשותם מתוך התחדשות כאילו קיבלם היום ממש. (רבי מנדלי מקוסוב)

פתגם חסידי

אמר הרבי הרייצ מליובאוויטש:  מי שימסור עצמו לעורר על קביעת עיתים לתורה, התורה הקדושה לא תישאר חייבת לו. הדבר יביא לו ולביתו שפע ברכה והצלחה, בגשמיות וברוחניות.

כל השונה הלכות בכל יום....

א.    חיוב תענית בשבעה עשר בתמוז ובצום גדליה ובעשרה בטבת הוא מעלות השחר של יום התענית ועד לצאת הכוכבים

ב.     נוהגים להרבות בסליחות ובתחנונים ביום תענית ציבור בשחרית שלאחר חזרת השליח ציבור.
הכהנים נושאים את כפיהם בשחרית ובמנחה.
קודם פלג המנחה אסור לכהנים לעלות לדוכן, ואם עלו ירדו.
כהן שאינו מתענה לא נושא כפיו במנחה, ובשעת ברכת הכהנים יצא מבית הכנסת.

ג.      יחיד המתענה בארבע התעניות אומר "עננו" באמצע ברכת "שמע קולנו" וחותם "כי אתה שומע תפילת כל פה, ברוך אתה ה' שומע תפילה".
בארבע התעניות מוציאים ספר תורה בשחרית ובמנחה וקוראים שלושה עולים בפרשת "ויחל משה" (שמות לב,יא(

ד.     ואפילו שחל הצום בשני ובחמישי עדיין קוראים את "ויחל משה" בחלוקה הבאה:
כהן - מתחיל "ויחל משה" עד "אשר דיבר לעשות עימו".
לוי - מתחיל "ויאמר ה' אל משה פסל לך" עד "אל מול ההר ההוא".
ישראל - ממשיך עד "אשר אני עושה עימך".

יהיו דברי תורה אלו לרפואת אהרן בן נטלי.