קוראים תורה
פרשת ויקהל-פקודי, תשפ - ה' אלול התשפ"ד

בס"ד

קוראים תורה – דברי תורה על פרשת השבוע

דבר תורה על פרשת השבוע - פרשת אמור (תשע"ג)

פרשת השבוע - פרשת אמור היא הפרשה השמינית בספר ויקרא. המוטיב המרכזי בפרשתנו סובב סביב הלכות קדושת הכהן ואיסור נישואין ייחודיים לו, איסור טומאת מת, איסורים ייחודיים לכהן הגדול, הבהרות בנוגע לכהנים הרשאים לשרת בקודש והגבלה על כוהנים בעלי מום מלשרת בו. בהמשך הפרשה עוברת לנושא הגבלת הקרבת קורבנות על אדם טמא ואיסור אכילת קודשים. איסור על כל שאינו כהן לאכול מבשר קורבנות. לאחר מכן הפרשה עוסקת בדיני כשרות בהמה הראויה לקורבן ובמומים הפוסלים את הבהמה. הפרשה מפרטת את חגי ומועדי ישראל ואת המצוות הייחודיות לכל חג וחג. הפרשה עוברת לציווי על הכהן להדלקת נר התמיד וציווי על לחם הפנים. הפרשה מתארת סיפור מריבה בין שני אנשים ואת עונשו של אחד האנשים שקילל את הקב"ה. לבסוף הפרשה מפרטת את דיני אדם המכה אדם ואדם המכה בהמה.

"...אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו"(כא,א)
רש"י במקום אומר: "אמור ואמרת" – להזהיר הגדולים על הקטנים. רבי משה סופר הקדוש – בעל "החתם סופר" זצ"ל היה אומר: הנוהג שבעולם שעסקני הציבור "הגדולים" דואגים לייקר את המת ומספקים לכבודו את כל הנצרך דהיינו לוויה יפה, קבורה נאה, הספד גדול ואף מצבת יד ושם לזכרו, אך שוכחים את "הקטנים", אלו האלמנות והיתומים המסכנים שהנפטר בהלכו למנוחת עולם הותירם לאנחות ללא מטה לחם ומשען פרנסה. על כן הוסיפה התורה אמירה על אמירה – "להזהיר הגדולים על הקטנים" כפי שאומר רש"י. להזכיר ולומר,שימו לב! חשוב ונכון יותר לעזור לחיים יותר מאשר למתים – כי אלו החיים הם היד ושם (מצבת זיכרון) האמיתי של הנפטר ובמעשיהם שיעשו ובמצוות שיקיימו יעשו נחת רוח ועילוי נשמתו של הנפטר.

"וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ, וְטָהֵר; וְאַחַר יֹאכַל מִן-הַקֳּדָשִׁים, כִּי לַחְמוֹ הוּא"(כב,ז)
"ביאת השמש" – רמז לביאת שמשו של אדם, כי נר ה' נשמת אדם. אם האדם הנפטר טהור, שדאג לקיים בחייו מצוות ועשה מעשים טובים אז ודאי שלא יאכל לחם של בושה, אלא בדין ייקח את שכרו שלו לעולם הבא. האדם – רק תורה, מצוות ומעשים טובים יביאו את האדם לחיי עולם הבא .

"...וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב--מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב, תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם" (כג,לב)
בגמרא כתוב "וכי בתשעה מתענין והלא אין מתענין אלא בעשירי? אלא, כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי". ומה הטעם "כאילו התענה תשיעי ועשירי" והלא בעשירי הרי הוא מתענה ממש?
הגה"צ מהר"י מבלז זצ"ל אמר על הכתוב: שאחרי כל תענית אנו אומרים תפילה לפני בורא עולם שיהיה חשוב לפניו מיעוט חלבנו  ודמנו מחמת התענית כאילו הקרבנו אותם על גבי המזבח. והלא על גבי המזבח מותר להקריב רק חלב ודם טהור, ומי יודע אם החלב והדם שאנו מקריבים לא בא ממאכלים אסורים וכך הם למעשה פסולים לקרבן? לפיכך נחשבת האכילה בערב יום הכיפורים למצווה, כדי שיהיה חלבנו ודמנו אשר נקריב בתענית יום הכיפורים הקדוש כשרים להקרבה משום שבאו מסעודת מצווה. יוצא מכאן שהאכילה בערב יום הכיפורים מכשירה את התענית בעשירי שתהיה כהלכה וממילא הרי זה שפיר "כאילו התענה תשיעי ועשירי..."

פסח שני
השבוע ביום י"ד באייר חל יום חג פסח שני, ביום זה ניתנה ההזדמנות לאלו שלא הקריבו קרבן בי"ד בניסן (בחג הפסח) להקריב את קורבנם. אותם אנשים שלא הספיקו משום שהיו טמאים או משום ששהו במקום מרוחק מבית המקדש. כפי שכתוב בפרק ט', בפסוקים ו'-ז' על כך שאותם אנשים מבני ישראל הטמאים שלא יכלו לחוג את הפסח והתלוננו בפניו ככתוב:
"וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
לאחר שפנה משה רבנו לקב"ה, נתן להם ה' את ההזדמנות להקריב קורבן הפסח בי"ד באייר כמו שכתוב: " וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַה', בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ; כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ"

פתגם חסידי
אדמו"ר הזקן אמר: ששמיעת דברי תורה מפי רבו – המגיד ממזריטש היא עבורנו כמעין תורה שבעל פה ואילו שמיעת סיפור מפי רבו היא כמעין תורה שבכתב.

כל השונה הלכות בכל יום...
א. נוהגים לקרוא "פרקי אבות" בימי ספירת העומר, ויש הנוהגים לקרוא בשבתות לאחר שחרית ב. כיוון שיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. ועניינם של פרקי אבות הוא מוסר שבין אדם לחברו ומידות טובות על רקע פטירתם של תלמידי רבי עקיבא, יהי זכרם ברוך.
ג. צריך להגות בשפתיו את מילות ספירת העומר, אחד שספר בהרהור ליבו - לא יצא ידי חובתו, עליו לחזור ולספור בברכה.
ד. נשים פטורות ממצוות ספירת העומר - משום מצווה שהזמן גרמא.
ה. קטן שטרם הגיע למצוות - מחנכים אותו לספור בברכה - ואם שכח, לצורך לימודו ימשיך בברכה.​

צדיקים במיתתן נקראים חיים...
רבי יחזקאל לנדא מפראג זצ"ל בעל "הנודע ביהודה" (ל"ב לעומר, י"ז באייר) -   היה
רבה של העיר פראג והיה נודע כבין אחד מגדולי הפוסקים בתקופתו. נולד בפולין למשפחה המיוחסת לרש"י הקדוש. בעודו נער שקד על לימוד התורה ובהגיעו לבחרות עסק בנוסף ללימוד התורה והתלמוד בלימוד הקבלה. בגיל שמונה עשרה לאחר נישואיו עבר להתגורר לזמן קצר בעיר דובנא ולאחר מכן התמנה כדיין בעיר ברודי. לאחר שנאלץ לעזוב את העיר בשל דין שפסק כנגד כלתו של גביר העיר התמנה כרב ביאמפול, ומשם עבר לפראג שם מונה כרבה של העיר עד לפטירתו. לאחר שפרצה שריפה בביתו וכתביו עלו באש, החל מחדש בכתיבת ספרים. בין ספריו נודע בשל ספרו "הנודע ביהודה" על שם אביו, רבי יהודה העוסק בפסקים בהלכה. טרם פטירתו העביר את תפקיד ראש הישיבה לבנו רבי שמואל סג"ל לנדא זצ"ל.  

מי ייתן ונזכה להיות מוארים באורו הקדוש, אמן!

שבת שלום!

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

הערות/הארות/בקשות  admin@torahreading.org.il

ניתן להעתיק, לשכפל ולהפיץ בכל אמצעי