קוראים תורה
פרשת ויקהל-פקודי, תשפ - ה' אלול התשפ"ד

פרשת השבוע פרשת שמיני (תשע"ג)

פרשת השבוע פרשת שמיני היא הפרשה השלישית בספר ויקרא. בשנים שלא מעוברות הפרשה נקראת בשבת שלאחר חג שני של פסח. בשנים מעוברות – הפרשה נקראת במקביל לפרשת החודש או במקביל לפרשת פרה.

ספירת העומר

נאמר בתורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום..." (ויקרא כ"ג, ט"ו-ט"ז)
גם כן נאמר: "שבעת שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות" (דברים ט"ז, ט).
וקיבלו מכאן חז"ל במנחות ס"ה: "ממחרת השבת" – פירוש היינו ממחרת יום טוב ראשון של פסח שהוא יום שבתון.
ועל קורבן העומר נאמר בתורה: "...כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה, והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן" (ויקרא כ"ג, י').

אמרו חז"ל: לעולם אל תהי מצוות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אברהם אבינו לירש את ארץ ישראל. ריש לקיש אמר: לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצות העומר עשה הקדוש ברוך הוא שלום בין איש לאשתו, הוי אומר בזכות קמח שעורים. (ויקרא רבה כ"ח, אות ו')

המשך חכמה אמר: שהשבטים, אחי יוסף תירצו את מכירתו של יוסף כך: שכיוון שיוסף לא הוכיח אותם בצורה ישירה והלך לאביו בכל פעם שראה שמעשיהם אינם ראויים, ראו זאת האחים  כלשון הרע ולכן עשו מה שעשו בהקשר למכירתו.

אך כעת, במעשה העגל, בני ישראל הרגו את חור בן מרים הנביאה כיוון שהלך והוכיח אותם על מעשיהם הרעים – מכאן שאינם יכולים לקבל דברי תוכחה במישרין – וממילא נימוקם של אחי יוסף אינו תקף – כיוון שיוסף חשש לחיו ולכן נאלץ לספר לאביו.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (ט', א')
מובא בספר כיסא רחמים על פרשת שמיני בתורה שזוהי הפרשה עוסקת בענייני פסח, שלא ניתנה תורה לעם ישראל אלא בזכות שבתות וימים טובים שבהם יש פנאי ללמוד ולעסוק בתורה. ואם אדם מעביר זמנו בטל בימים אלו – אז ביום השמיני כאשר יסתיים חג הפסח יבין את גודל טעותו והפסדו.

וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְהֹוָה (ט', ב')

אהרון הכהן שיהיה צדיק גדול, לא עמדה לו צדקתו כנגד מעשיהם של בניו. הכתוב מציין "אש זרה" – א' – אשה לא הייתה להם, ש' –שתויי יין נכנסו, ז' –זרע לא היה להם, ר' –רחיצת ידיים ורגליים לא היה להם, ה' – הורו הלכה בפני רבם. למרות כל אלו , לא נגזרה גזירתם אלא בעבור היין שהוא גרם לכל הקלקול שמצאנו בכתוב.

יידוע המעשה על אותו הגוי שחטף יהודי בערמה ביום שבת והביא לפניו אישה עירומה, סיגריות, וכוס יין. שלף את חרבו מלפניו ואמר לו  תעשה אחד מאלו אחרת  אערוף את ראשך - בחר אחד בשלושתם לפני. היהודי התבונן וחשב שלשתות יין יהיה הכי פחות חמור. שתה מהיין ועבר על שלושתן.

"וַיֹּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְהֹוָה" (ט',ו')

מרגע ששמעו בני ישראל כי כבוד ה' יראה אליהם התכוננו כדי להשיג מראה אלוקות זה. אמר לבני ישראל משה רבנו – רק לאחר שיעשו את עבודת ה' על מנת לקיים את מצוותיו  בלי שום מניע נסתר או גילוי אחר, רק אז יתגלה כבוד ה' אליהם. כאשר ה' הוא היחיד בעולמו של אדם והוא אינו עושה מעשיו "על מנת לקבל פרס", אלא מתוך ליבו  ללא שום התערבות רוחנית וגשמית – אז יזכה לראות פני שכינה.

האדמו"ר מקוצק זצ"ל אמר על כך: בני ישראל היו מוכנים להשיג מדרגות גבוהות , אמר להם משה: מדרגות אתם מבקשים? די בכך שתעשו את מה שמוטל עליכם ותסירו את יצר הרע מליבכם ואז ממילא "וירא אליכם כבוד ה" – אותן המדרגות תבאנה מעצמן.

חידושי הרי"ם אמר על הכתוב: הכתוב לא פירש מה הדבר שיש לעשותו, אלא כתב "זה הדבר אשר ציוה ה' לעשותו". מפרש הכתוב כך: הדבר – בה' הידיעה, כלומר, להעביר את יצר הרע מליבם של ישראל וכך כולם יהיו יחד, בעצה אחת – הוא הדבר אשר ציוה ה' לעשותו.

התפארת שמואל  אמר על כך: כל מצווה ומצווה טומנת בחובה כוונות וייחודים אין סוף, ואפילו אלו שמשיגים או שלפחות חושבים שמשיגים ואף קמצוץ מכוונות אלו הרי זוהי טיפה בים לעומת מה שניתן להשיג באותה המצווה. לפיכך, יש לקיים את המצוות בפשטות ובתום לבב משום שכך ציווה אותנו בורא עולם – "זה הדבר אשר ציוה ה' – תעשו" - בתמימות וכך תזכו לכוונות כולן.

כל השונה הלכות בכל יום...
מצווה לספור את ספירת העומר לאחר תפילת ערבית, וסופרים החל מליל שישה עשר בחודש ניסן – מוצאי יום טוב ראשון של פסח – הלא הוא "ממחרת השבת", עד לגמר שבעה שבועות, משמע בליל חמישי בסיון (ערב חג השבועות).
כל המבטל מצוות ספירת העומר הרי הוא מבטל מצוות מדעת סופרים, על כן יש להיזהר מאוד במצוות ספירת העומר.
עיקר המצווה הוא שכל אדם יספור לעצמו, כמו שנאמר "וספרתם לכם", אך אם שמע הספירה מפי שליח ציבור המחויב בספירה והתכוון ביציאת ידי חובת הספירה, ואף שליח הציבור נתכוון להוציא אותו ידי חובתו – יצא.

צדיקים במיתתן נקראים חיים...(ברכות(

רבי חיים הלברשטאם ב"ר אריה - ליבוש מצאנז זצ"ל (כ"ה בניסן תרל"ו)

מייסדה של חסידות צאנז, מכונה ה"דברי חיים" על שם ספרו הקדוש. נולד בעיר טארנוגרוד  שגליציה. היה נחשב כעילוי כבר מקטנות. בהיותו בן שלוש עשרה חותן עם רחל פיגה ביתו של רבי ברוך פרנקל תאומים. היה נשוי לארבע נשים מהם העמיד צאצאים ואדמו"רים . היה ידוע בצדקתו וברוחב ליבו במתן צדקה לעניים.

רבי נחמן מטולטשין (כ"ו ניסן תרמ"ד)

היה תלמידו המובהק של רבי נתן מברסלב זצ"ל, היה יתום מאימו, ולאחר שאביו נישא בשנית נפטר ונותר יתום מאימו ומאביו בהיותו בן שמונה בלבד. גדל אצל דודו (אחי אביו) רבי יוסף ראובן.

מי ייתן ונזכה להסתופף בצילם של צדיקים אלו, אמן!

כ"ו בניסן - הילולת יהושע בן נון משרת משרת משה רבנו

שבת שלום!

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

הערות/הארות/בקשות  admin@torahreading.org.il