קוראים תורה
פרשת ויקהל-פקודי, תשפ - ד' תשרי התשפ"ה

פרשת השבוע – פרשת תצוה (התשע"ג)

תקציר פרשת השבוע

פרשת שבוע, פרשת תצוה, היא הפרשה השמינית במספר בספר שמות. הפרשה מהווה המשך ישיר לסיום הפרשה הקודמת, פרשת תרומה ועוסקת בהמשך הנחיות הקב"ה על דבר הקמת משכן ה'. ציוויים נוספים המופיעים בפרשה הינם: עשיית בגדי כהונה לכהנים ושמות בגדים אלו, מעשה האפוד וצורתו, המשבצות, מידותיו וצורתו של חושן המשפט, האורים ותומים, צורת המעיל והפעמונים, הציץ ומיקומו, מעשה הכותונת, המצנפת, האבנט ובגדי בניו של אהרון הכהן. פרק כ"ט החוצה את הפרשה פותח בתיאור הקורבנות שעל ידם יקדשו הכנים לשרת, הבגדים אותם ילבשו אהרון ובניו, הקרבת הפר וכל מעשהו, הקרבת האיל הראשון, השני וקידוש אהרון ובניו. הקרבת החלב והאימורים והנפתם, אכילת בשר הקודש על ידי הכהנים, קידוש המזבח וכפרתו, עולות התמיד והשראת השכינה על אוהל מועד. פרק ל' המסיים את פרשת השבוע עוסק בהנחיות הקב"ה לבניית מזבח הקטורת וייעודו.
ראשי פרקים בפרשת השבוע
"ואתה תצוה את בני ישראל" (כ"ז, כ')

·         "תצוה" – לשון התחברות (צוותא חדא) – שתתחבר עם בני ישראל, כמו: "מלאכיו יצוה לך". בכל אדם מישראל שבכל הדורות יש ניצוץ ממשה רבנו. (האור החיים הקדוש)

·         כיוון שמסר משה רבנו את נפשו למען כלל ישראל, זכה שישאר כוחו לתמיד בקרב כלל ישראל. (שפת אמת)

כיידוע, בפרשה זו שמו של משה רבנו לא מוזכר ולו פעם אחת.

·         מכאן למדים, כי אסור לאדם לקלל עצמו, שהרי משה רבנו אמר "מחני נא", מיתוך שמסר עצמו על כלל ישראל, אך ידוע שקללת צדיק עושה רושם, ולכן הקב"ה לא הזכיר שמו של משה רבנו ולו פעם אחת בפרשת תצוה. וזאת כוונת הכתוב "ואתה תצוה את בני ישראל"– תספר להם את כל אשר אירע לך כתוצאה מכך שאמרת "מחני נא" ותזהירם לבל יוציאו מפיהם קללה. (שפתי כהן)

"ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת"(כ"ח, ל"א)

רש"י במקום כותב, "את מעיל האפוד" – שאפוד ניתן עליו, לחגורה. "כליל תכלת" – כולו תכלת שאין מין אחר מעורב בו.

הכלי יקר אומר: נראה לתת טעם על העניין של המעיל שכולו תכלת. הרי הינה אמרו רבותינו שהמעיל מכפר על חטא לשון הרע, כך כתוב במסכת זבחים. ובמסכת חולין כתוב שידוע שצבע התכלת הוא דומה בצבעו לים. והינה בים נאמר על הפסוק "עד פה תבוא ולא תוסיף", כך אמר הקב"ה למים - לים, שם להם גבול – החול. כלומר שהקב"ה אמר לים לא לעבור על פני היבשה. וכן בלשון של חז"ל שהקב"ה הקיף את הפה בשתי חומות, האחת עשויה עצם - שיניים ואחת העשויה בשר – שפתיים, בכדי שיסגור חומות פיו בבואו לדבר לשון הרע. ומן הראוי שהאדם ילמד מן הים, שאינו עובר את גבולו ואינו פורץ את גדרו כמו כן לא יעברו דברי עוול את חומות פיו של האדם ויפרצו את פרצם לצאת החוצה. אלא יכבוש אדם יצרו ויעצור מבלי לדבר דברים אסורים. לכן היה המעיל כולו תכלת, שהרי אמרנו שהתכלת דומה בצבעו לים, כדי שיזכור האדם את הים שלא עובר את חומותיו, כך ינהג האדם ולא יעביר לשון הרע על חומות פיו ואז יכופר לו עוונו. כמו שהגמרא אומרת במסכת זבחים שהמעיל מכפר על עוון לשון הרע.
"והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב" (כ"ח, ל"ב)

רש"י במקום אומר: "בראשו", כתרגומו, כפול לתוכו להיות לו לשפה כפילתו... בהמשך הפסוק אומר הכתוב שיש לשים למעיל פעמוני זהב סביב והתורה אומרת "נשמע קולו בבואו אל הקודש".
ספר ברית שלום אומר על הכתוב: ע"פ זה נראה לפרש מה שכתוב כך, מה שכתוב בתורה וישמע קולו בבואו אל הקודש, כי קיים לנו שמי שהולך בחלוק הפוך, ז"א לובש אותו עם חלקו הפנימי כלפי חוץ, קיים לנו שאין תפילתו נשמעת, כך מובא בשולחן ערוך, אורח חיים סימן י"ב. לכן אחר שכתוב שיהיה "פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו" פירושו כמו שפיו של אדם – לחוץ כך שפה של המעיל כלפי חוץ אמר הכתוב שאז נשמע קולו בבואו אל הקודש להתפלל שתפילתו תהיה נשמעת, על כן, כשלובשים בגדים לפי הסדר ולא הופכים אותם אז התפילה נשמעת, כך למדנו מהכהן הגדול.           
"והאבנים תהינה על שמות בני ישראל...פיתוחי חותם איש..." (כ"ח, כ"א)

המהרי"ל דיסקין אומר, קשה, הרי לא היה צריך לכתוב שהאבנים יהיו על שמות בני ישראל, היה צריך לכתוב ששמות בני ישראל יהיו על האבנים, הרי מדובר על אבני החושן שהונחו כנגד ליבו של הכהן, שהיו מאירות. ועוד מקשה הרב דיסקין – "פיתוחי חותם" – פירש רש"י, שהוא כחריצת, כמו שחורצים חריץ, חותמת טבעות לחתום איגרות והלא הרי ידוע שבחותם טבעת, האותיות שחרוצות עליו הן הפוכות כדי שיחתום בטבעת יראו ישרות על הנייר ולא הפוכות. אם כן, אם גם על אבני החושן היו האותיות הפוכות אז איך היו קוראים אותן. ונראה שלא חקקו באבר החיצון של האבנים כי אז היה מקולקל זיו והדר האבנים אלא חקקו על האבנים בצידם הפנימי, צידם השני באותיות הפוכות וכיוון שהאבנים היו טובות ומאירות כזכוכית אז היו האותיות נראות היטב בצד הקורא בצורה טובה וקריאה, זהו שאמר הכתוב - והאבנים תהינה על שמות בני ישראל, כי השמות היו נחקקים בצידם פנימי של האבנים. האבנים היו משובצות על החושן והיו כזכוכית ועיקר עובי האבן היה "שוכב" על האותיות. ולמה כן, משום פיתוחי חותם כשם שרש"י מפרש שזה כחריצת חותמי טבעות איגרות כך גם שמות בני ישראל היו חקוקים בצידם הפנימי, כדי שהקורא יקראם ישר מלפנים.
פתגם חסידי

רבי צדוק הכהן מלובלין היה אומר: השמחה – עיקר העשירות. ירבה אדם כסף כחול אך שמחת לבב אין לו – נקרא עני.

פטירת צדיקים
רבי משה פיינשטיין זצ"ל (יג' באדר ב', התשמ"ו)
נולד ברוסיה בשנת תרנ"ה, לאחר שהתבגר החליף את אביו, רבי דוד כרב העיר אוזדא וליובאן. היגר לארה"ב בשנת תרצ"ז, היה פוסק הלכה נודע, ראש מתיבתא תפארת ירושלים – ניו יורק, יושב ראש מועצת חכמי התורה בארצות הברית. אלפי תשובותיו בענייני הלכה לוקטו לספר "אגרות משה". הוציא לאור ספר בשם "דרש משה" העוסק בענייני דרוש ואגדה, ספר "דברות משה" הכולל שיעורים על המסכתות בתלמוד.

כל השונה הלכות...

א.      יש להזהיר ולהיזהר ששמחת פורים תהיה מושתת על טהרת הקודש מתוך לימוד התורה הקדושה, "כי פיקודי ה' ישרים משמחי לב", ולא מתוך שחוק וקלות ראש.

ב.      זמן משלוח מנות הוא ביום פורים ולא בלילה, לכן אם שלח בליל פורים לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולשלוח שוב.

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

הערות/הארות/בקשות  admin@torahreading.org.il