קוראים תורה
פרשת ויקהל-פקודי, תשפ - ה' אלול התשפ"ד

דבר תורה לפרשת כי תצא

פרשת השבוע עוסקת בין היתר בסוגיית בן סורר ומורה. נשאלת השאלה הכיצד ילד נענש על עתידו? האם יש ילד שאין לו תקנה? מי אשם – המחנכים או הילד?

דין בן סורר ומורה הוא דין יוצא דופן בכל התורה לא בשל חומרת העונש אלא ל שם סופו: מחשש שלכשיגדל יעבור עבירות חמורות מאוד.

התורה לא פרטה באמת מהו מהותם של החטאים בהם חטא הבן.  ומדברי חז"ל עולה כי עיקר חטאו הוא באכילת בשר ויין. תקופת הגיל עליה מדברים היא שלושה חודשים בחייו של הילד בין גיל שלוש עשרה לגיל שלוש עשרה ושלושה חודשים. האם המעשים חמורים כ"כ עד כדי כך שהם מצדיקים עונש מוות.

הילד לא נהרג על כך שעבר על גילוי עריות, שפיכות דמים או עבודה זרה, אלא בסה"כ גנב כסף מהוריו וקנה בשר ויין אותם אכל ושתה. ובתוך כך מדובר רק בילד שגילו עולה על שלוש עשרה ולא יותר משלוש עשרה ושלושה חודשים. התורה מעדיפה שהוציאו להורג בעדו צעיר וזכאי. הייתכן והתורה אינה מכירה ביכולת של אדם להשתנות, האם אין תקנה?

ישנן מגבלות רבות באשר לביצוע פעולת ההוראה להורג והגדרתו של ילד כבן סורר ומורה.

עד שיאכל בשר ורק בשר בקר ויאכל כמות מסויימת הבשר אמור להיות חצי מבושל, עד שישתה יין חצי מזוג ובכמות של חצי לוג, עד שיגנוב את היין והבשר דווקא מהוריו, ויאכל אותם לא בסעודת מצווה והבשר והיין לא יהיו משל מעשר שני, בשר כשר ויין מעושר. הבן נענש רק אם אביו ואימו יחד רוצים להענישו. אביו ואימו חייבים להיות שווים בקול במראה ובקומה, אם אחד מהם גידם, חיגר, סמה או חרש לא דנים אותם. לני ההוצאה להורג צריך לקיים בו דין מלקות בשלושה עדים ורק אם שוב חטא מוציאים אותו להורג. כל ההגבלות הללו הופכות את המציאות הזו לכמעט בלתי אפשרית. ומדובר בדין שכמעט ואינו ניתן לביצוע. כל אלו ועוד הביאו את חז"ל לומר שבפועל מעולם לא היה בן סורר ומורה וגם לא עתיד להיות. רבי יהודה אומר שלא בוצע הדין רק אם אביו ואימו שווים בקול, במראה ובקומה. למעשה מעמיד תנאי שלא יכול להתקיים ובדבריו רוצה לומר שדין זה אינו מציאותי ולא הה ולא אמור להיות. לעומתם רבי יונתן סובר אחרת: "אני ראיתיו וישבתי על קברו" – הוא ראה בפועל מקרה כזה שקרה.

כיידוע חז"ל אינם חולקים על עבדות החיים, אין מחלוקת על המציאות ועתה נראה שכן, חז"ל חולקים על המציאות. אך על דבריו של רבי יונתן אמרו חז"ל שהמילה "ראיתיו" באגדות חז"ל – משמעות "הבנתי את המציאות הזו של בן סורר ומורה – הבנתי את הרעיון על בוריו", והמילה "ישבתי על קברו", וודאי שאין זו דרך ארץ לשבת על קבר, אלא כראיה שגם רבי יונתן טוען שלא היה מקרה כזה, אז מחלוקת חז"ל ורבי יונתן היא ברעיון. למעשה הם חולקים על כך, שהאם ילד שנמצא חוטא בכל אותם חטאים , האם יש לו תקנה או לא? חכמים סוברים שבמציאות אין מציאות כזו ונראה שרבי יונתן סובר שיש מושג כזה ילד שאין לו תקנה. אך לפי רבי יונתן נבין שרק לאחר שנמצא ילד שהיה רשע והתמיד ברשעו ומת ברשעו, רק כאשר כבר היה קבור, רק אז ניתן לומר עליו "זה היה בן סורר ומורה" עליו אמרה התורה עדיף היה שימות זכאי ולא ימות חייב. אם כן אנו מבינים שחז"ל ורבי יונתן לא באמת חולקים, אם כן מהו ההבדל בין הסברות שלהם?

מחלוקתם היא כמובן באשמים במצבו של הילד? מי אשם בתוצאה השלילית של חינוכו של הילד. מי אשם שהילד חי את חייו ברשעו ומת ברשעו?

חכמין יאמרו שהמחנכים אשים, אין מושג כזה ילד ללא תקנה, אנו כמחנכים וכהורים נכשלנו. תמיד יש סיכוי לתקן ולשפר את ילד, ייתכן ולא השקענו מאמצים רבים ואולי השקענו שלא בצורה הנכונה.

לעומתם רבי יונתן טוען שאין זו אשמת ההורים, אין צורך להכנס לרגשות אשם, לא שחלילה צריך להרים ידיים מחינוכו של הילד אבל זה המצב וטוב שמת זכאי ולא חייב. אנו תמיד כמחנכים וכהורים נעשה את מירב המאמצים להימנע ממצבים כאלו. כמה מסוממים ועבריינים שלא שינו את דרכם קבורים בבית הקברות חיו כך ומתו כך. כאשר כבר מתו אפשר לדבר עליהם כ"בן סורר ומורה" אך כל עוד הם חיים, נדרש מאיתנו להשקיע הכל על מנת לגרום לשינוי.

(נלקח ונערך מתוך ספר "צידה לדרך מפרשות השבוע")

שבת שלום

קוראים תורה - www.torahreading.org.il
דברי תורה על פרשת השבוע
"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!
באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...
הערות/הארות/בקשות  admin@torahreading.org.il