שתף לחבר
כותרת דבר תורה: דבר תורה - פרשת בשלח - התשע"ח
"והעליתם את עצמותי מזה אתכם..." (י"ג, י"ט)
אם רוצים אתם להיגאל, אמר להם יוסף הצדיק לאחיו, היזהרו במאוד במידת האחדות – והעליתם את עצמותי מזה אתכם שמרמז על מדת האחדות.
מה שאין כן חס ושלום הפירוד – הדבר מביא לגלות. כפי שבארו חז"ל על הפסוק שנאמר בשעה שנשלח יוסף על ידי יעקב אבינו ע"ה לשאול בשלום אחיו: "את אחי אנוכי מבקש" התשובה הייתה "נסעו מזה" והפרוש שנסעו מן האחדות והתוצאה הוראה שצמחה מאותו אירוע פירוד ידועה – חטיפתו ומכירתו של יוסף.
כיוצא בזה מצינו לחז"ל שאמרו כי חורבן בית המקדש השני היה מחתת שנאת חנם וכנגד זה הגאולה תצמח ותבוא על ידי אהבת חינם. אכן לא בכד אנו רואים בדורנו כל מיני אנשי חסד וארגונים שמייסדים תרומות וקופות גמ"ח למיניהם מסוגים שונים על כל גווני קשת העזרה לזולת חינם אין כסף. החל מכאלו שעוסקים בצרכי תינוקות, אוכל וכלה בממון וח"ו ציוד לאבלות – הלא זוהי עדות נפלאה לאהבת חינם.
"אז ישיר משה" (ט"ו, א')
העיר על כך בעל ה"שפת אמת" – שמשה רבינו ובני ישראל שרו את שירת הים על שזכו באותו מעמד לשתי מתנות רוחניות גדולות: האחת היא יראת ה' והשנייה היא אמונה בה'. הוא שאמר בכתוב ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
"ויהיה בשלח פרעה את העם" (י"ג, י"ז)
חכמינו ז"ל אמרו במסכת מגילה (י') "כל מקום שנאמר ויהי, אינו אלא לשון צער". על כך נשאלת השאלה: מה צער יש כאן, בצאת בני ישראל ממצרים לאחר מאות שנים של עבדות מפרכת? משיבים על כך חכמי ישראל שלשון "ויהי" באה על מנת לבטא את הצער ואת האכזבה שבני ישראל לא הגיעו עדיין להתעוררות הרצויה ולכמיהה הנמרצת להיגאל מחיי השעבוד שהיו נתונים בהם כמה דורות במצרים. המכות הרצופות שהביא הקב"ה על המצריים נועדו בראש ובראשונה לטעת בקרב בני ישראל את האמונה באלוהי האבות העומד לימינם בעת צרה ולפתח בקרבם תשוקה טבעי לחיי חופש ועצמאות אולם למרבה הצער לא הושגה מטרה זו למרות עשרת המכות שהונחתו על מצרים בהן בני ישראל לא ספגו אף לא מכה אחת. מצב עגום שכזה של עם היוצא מארץ של שיעבוד – עליו מציינת התורה "ויהי בשלח פרעה את העם" – מבהירה לנו שבני ישראל לא יצאו ממצרים מרצונם ומשאיפתם הטבעית לחיי חפש אלא פרעה הוא ששלח אותן מארצו ועל כך מובא בפתיחה "ויהי"- לשון צער.
"ונחנו מה כי תלינו עלינו" (ט"ז, ז')
פירש רש": "מה אנחנו חשובים".
רבינו יוסף חיים זצ"ל פירש: מה יכול להיות לשון ריבוי כעיניין "מה רב טובך" – והמעט הוא: "ונחנו מה" ,ויש לו לאדם לחשבו בענייני העולם הזה בלשון ריבוי שיש לו ב"ה כל צרכו – "מה רב טובך". ובעניינים הרוחניים השיג עדיין מאומה בבחינת "ונחנו מה", כי התורה והמצוות והמעשים הטובים אין להם קץ וגבול – "רחבה מצוותך מאוד".
דברי התורה לקוחים מספרו של רבי אהרון אזרד ז"ל - "ליקוטי אהרון" ומהספר "פרפראות לתורה" מאת מנחם בקר
קוראים תורה - www.torahreading.org.il
דברי תורה על פרשת השבוע
"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!
באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...
הערות/הארות/בקשות admin@torahreading.org.il
גולשים אחרים מצאו עניין גם בדברי תורה אלו:
שתף לחבר
שתף בפייסבוק
ניווט מהיר: