קוראים תורה
פרשת ויקהל-פקודי, תשפ - ה' אלול התשפ"ד

דברי תורה פרשת השבוע – ניצבים - וילך

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם..." (כ"ט, ט')
רש"י עומד על סמיכות הפרשיות כאן: וזה לשונו: למה נסמכה פרשת "אתם ניצבים" לקללות שבפרשת כי תבוא לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים – תשעים ושמונה קללותף חוץ ממ"ט שבתורת כוהנים – מלבד ארבעים ותשע קללות שנמצאות בפרשת "בחוקותי". הוריקו פניהם – החוירו מרוב פחג ואמרו: מי יוכל לעמוד באילו – בקללות מרובות אלו?! התחיל משה לפייסם: "אתם ניצבים היום", הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו כולכם ניצבים לפני ה' בלא פגע. נשאלת השאלה מדוע "הוריקו פניהם של ישראל, כששמעו את הקללות שבפרשת "כי תבוא", ולא הגיבו כך על הקללות שבפרשת "בחוקותי"?

מסביר זאת רבי גרשון אשכנזי בספרו "עבודת הגרשוני", הקללות בפרשת "בחוקותי" נאמרו בלשון רבים: וכבר אמרו חז"ל בדברים רבה (ב',י"ד) "כל צרה שהיא של יחיד – צרה, וכל צרה שאינה של יחיד אלא מופנית לרבים – אינה צרה". משום כך לא התרשמו רבים בישראל מן התוכחה שפרשת "בחוקותי", כי אמרו בליבם אין הדברים מופנים אלינו אל לאחרים!

אולם לאחר השמעת התוכחה שבפרשת "כי תבוא" בלשון יחיד חש כל אדם בישראל שהדברים מופנים אישית איליו. ולכן "הוריקו פניהם" והביעו באזני משה את תחושת הפחד שאפפה אותם מפני הבאות. על כך השיב משה הרועה הנאמן לישראל בדברי פיוס ועידוד "אתם ניצבים היום כולכם" – כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר חוזר ומאיר לאחר החשכה, כך האיר לכם ה' וכך עתיד האחר לכם, והקללות והייסורים מקיימים אתכם ומציבים ומחזקים אתכם לפניו.

"ולא אתכם לבדכם אנוכי כרת את הברית הזאת" (כ"ט, י"ג)
הצדיק רבי חיים מאיר מוויזניץ' הרבה להטיף לשומעיו על החשיבות של לכוד ואחדות בישראל, וכה אמר באחת מדרשותיו: "בנאום הפרדה שלו לבאי הארץ קורא משה בשם ה': ולא איתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת". בקריאה זו פונה הרועה הנאמן לבני עמו, שיתלכדו לחטיבה אחת באחווה וברעות, כי הקב"ה אינו מוכן לכרות ברית עם ישראל, כשהם בבחינת "אתם לבדכם" – איש איש לעצמו ולביתו – אלא כורת בריתו עם עם המלוכד כאיש אחד.

"פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה" (כ"ט, י"ז)
אומרים חכמי ישראל ראשי תיבות של "שורש פורה ראש ולענה" מצטרפים למילה "שופר". שכן תקיעות השופר מחרידות את השומע ומעוררות אותו לתשובה, כדברי הנביא עמוס (ג', ו'): "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?", לכן קבעו הקדמונים לתקוע בשופר כל חודש אלול שהוא חודש הרחמים והסליחות. ומכוח תקיעות אלו בימי אלול יעקרו מלב האדם כל השורשים הרעים המשחיתים את הגוף ואת הנפש.
ועוד אומרים בענין זה חכמי ישראל: במזמור ק"ן בתהילים מצאנו י"ב פעמים "הללו" – כנגד י"ב חודשי השנה. "הללו" הראשון הוא כנגד ניסן, הראשון לחודשי השנה בתקופת המקרא. ו"הללוהו בתקע שופר" (השישי שבמזמור) הוא כנגד אלול, השישי במנין החודשים מניסן. בכך מצוי איפוא רמז, שראוי לתקוע בשופר בחודש אלול אך ראוי ליתן את הדעת שתקיעות אלו אינן אלא מנהג בניגוד לתקיעת שופר בראש השנה שהיא מצוה מן התורה. והנוהגים לתקוע בכל בוקר אחרי תפילת שחרית ארבעה קולות: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה. ובערב ראש השנה אין תוקעים בשופר בכדי להפריד בין התקיעות של מנהג לתקיעות של מצווה.

דברי התורה לקוחים מספרו של רבי אהרון אזרד זצ"ל בעל "ליקוטי אהרון"

שבת שלום

קוראים תורה - www.torahreading.org.il
דברי תורה על פרשת השבוע
"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!
באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...
הערות/הארות/בקשות admin@torahreading.org.il