קוראים תורה
פרשת ויקהל-פקודי, תשפ - כ' תשרי התשפ"ד

פרשת השבוע – ויקרא

מה הטעם שמתחילים ללמד את חמשת חומשי תורה לתינוקות של בית רבן בפרשת ויקרא?
אלא שבפרשת ויקרא מדובר על קורבנות שהם טהורים וכל שכן תינוקות של בית רבן שגם הם טהורים מכל חטא ועוון יבוא איפוא טהורים ויעסקו בפרשת טהורים.
על זה אומר בעל ה"אבני אזל", שאדם שרוצה לחנך ילדים לתורה ולמצוות חייב כמקריב נפשו ממש, כמקריב קורבנות. עליו לשלם שכר לימוד למלמד טוב והגון אף אם הוא אנוס ויחסוך לשם כך לחם מפיו.  על כן מתחילים ללמד תינוקות של בית רבן בפרשת ויקרא, רמז להורים שיהיו מוכנים להקריב ממונם, זמנם ומרצם לטובת חינוך ילדיהם.
על זה אמר הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל רבה של לובלין, לפיכך אמרו חכמים, היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, לפי שהוריהם מסרו את נפשם לטובת חינוך ילדיהם ומשלמים מדוחק את שכר הלימוד שלהם מיתוך צער וקושי רב עד כדי שמבניהם – "מהם תצא תורה".
ומשום כך נפתחה הפרשה בא' – ויקרא – זעירא, שהיא האות הראשונה באלף בית, יש להתחיל עם התינוקות בלימוד בפרשת ויקרא. (הכלי יקר)
המגיד מפולנא זצ"ל, טען כנגד המתנגדים לחסידות באומרם שאלו העוסקים בחסידות אינם מלמדים ואינם לומדים, ש"אין החסידים לומדים" – אכן החסידים לומדים להיות "אין" בעיני עצמם – ומתקיימת בהם חכמה, כמו בתינוקות של בית רבן. וזוהי תכלית ה – א  זעירא (דגל מחנה אפרים).
על ה-א' זעירא אמר רבי בונם מפשיסחא זצ"ל, כי משה רבנו לא התפעל כלל מההשגות אותם השיג אלא נשאר שפל רוח בעיניי עצמו בדומה לאדם פשוט שעומד על גג גבוה אשר לא יעלה על דעתו כלל להתגאות בזה שהוא גבוה, כיוון שהוא יודע שלא מכח גופו הוא גבוה, אלא רק הגג מגביה אותו, כך גם משה רבנו סבר שרום מדרגתו אינו ממנו כלל, אלא מכוחו ש הקב"ה ולפיכך לא נכנס לאוהל מועד עד שלא נקרא לשם.
על זה העירו חכמינו ז"ל, "שכל הרודף אחר השררה, השררה בורחת ממנו", "וכל מי שבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו" (מדרש תנחומא), ולפי שמשה רבנו היה בורח מן השררה ומן הכבוד, רדף אחריו ה' יתברך וקרא רק איליו לבוא לאוהל מועד.
ונשאלת שאלה, הרי זה שבורח מן הכבוד, הכבוד מהווה נטל עבורו, אם כן, מדוע השררה תרדוף אחריו? וכי יש רצון לגרום לאותו אדם לנטל ולמעמסה?
מתרץ זאת בעל ה"שפת אמת", הבורח מן הכבוד – האמיתי הוא ה שנוטל את הכבוד שנחלק לו ומרימו אל ה' יתברך, שהוא מלך הכבוד האמיתי. כי המתבונן בדבר מבין שבכבוד זה אין מתכוונים אליו כי אם לאותן המעלות וכישרונות שנטע בו באדם ה' יתברך. וממילא אין הכבוד מגיע לו לאדם אלא לה'.
ולפיכך "הכבוד רודף אחריו", משום שאם יש בכוחו להעלות את הכבוד ולהחזירו אל שורשו משתוקק הכבוד שימשיך לתקנו גם להבא.
הרבי מרוז'ין ז"ל היה אומר כי נבצר ממנו להבין כיצד יכול אדם להתפעל מן הכבוד והלא דין הוא שלא ימצא מקום לעצמו מחמת הבושה. והוסיף עוד והסביר זאת בזרת משל.
מלך של מדינה גדולה מינה מושל על עיר שדה אחת, וכל בני העיר היו חולקים לו כבוד גדול. באחד הימים הגיע המלך לאותה העיר על מנת לבחון את התנהלותו של שילחו, אותו המושל. המלך היה מחופש לאיש עני ופשוט ויחד עם המושל סיירו בעיר, כאשר רק המושל ידע את זהותו האמיתית של אודם העני. והינה כשהלכו ברחובות העיר חלקו תושבי העיר כבוד למושל אך לא למלך המחופש לעני, נבין אם כן כמה בוש ונכלם היה המושל ביודעו כי המלך אשר לו בעצם מגיע הכבוד הולך לצידו.
רגש בושה כזה צריך אדם לחוש ביודעו כי כל הכבוד שהוא מקבל מאת האדם הוא כולו מאיתו יתברך שהולך ומחונן אותו במעלות גדולות אלו ושרק בגללן הוא זוכה לכבוד.

(דברי התורה לקוחים וערוכים ממעיינה של תורה)

שבת שלום

קוראים תורה - www.torahreading.org.il
דברי תורה על פרשת השבוע
"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!
באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...
הערות/הארות/בקשות  admin@torahreading.org.il