קוראים תורה
פרשת ויקהל-פקודי, תשפ - י"א ניסן התשפ"ג

דברי תורה – פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן היא הפרשה השניה בספר דברים. את הפרשה קוראים בשבת שאחרי תשעה באב. ומפטירין בישעיה (מ', א' - כו') "נחמו נחמו עמי" – על כן נקראת "שבת נחמו".
שבת זו באה לאחר שלוש הפרשות העוסקות בפורענות. ההפטרה עוסקת בנבואה ובגאולה העתידה לבוא.

תקציר פרשת השבוע

פרשת השבוע, פרשת ואתחנן פותחת בבקשות משה רבנו להכנס לארץ ישראל. משה רבנו מסיים את דבריו ואת נאומו שהתחיל בפרשה הקודמת. הקב"ה מקשיב לבקשותיו אך ממאן ואומר למשה רבנו להפסיק לבקש ולהתחנן.
הקב"ה מצווה את משה לעלות על הר ולראות את קצות הארץ המובטחת. הקב"ה מנחה את משה לצוות את יהושוע בן נון להנחיל את העם ולחזק ולעודד ולאמץ אותו.
בפרק ד' בפרשה ישנו ציווי של משה רבנו לעם ישראל לרשת את הארץ המובטחת, ארץ האבות ולא להוסיף ולא לגרוע מהמצוות אותן ציווה הקב"ה את העם (כפי שעשו בעבר). משה משבח את העם אך במקביל מזהיר אותם לבל ישכחו את כל מה שעבר עליהם ויזכרו את גבורות ה' והחסדים שעשה עימהם בצאתם מארץ מצרים, מעמד הר סיני וקבלת התורה, מעשה לוחות הברית, חוקים ומשפטים. משה מזהיר את העם לבל יעשו להם אלוקים אחרים, פסל ומסכה, חיה או גרמי השמים. משה אומר לעם ישראל כי לא הוא זה שינחיל אותם את הארץ אלא יהושוע בן נון.
משה שוב מזהיר את העם על איסור אלוקים אחרים והעונשים המובטחים למי שיעשה כן.
משה מבדיל שלוש ערים אליהם יוכל לברוח הרוצח בשגגה, אלו הן ערי המקלט.
בפרק ה' בפרשה משה מזכיר מעט מן הכתוב בתורה, את הברית בחורב, את עשרת הדברות ומעמד הר סיני. מייד לאחר מכן מפורטת "קריאת שמע".
משה מזהיר את העם לבל ישכח את ה' כשיגיע לארץ זבת חלב ודבש -  כשטוב לו מבחינה גשמית. משה מצווה את העם שלא לכרות ברית עם היושב בארץ.

רב לך אל תוסף דבר אלי (ג', כו')

מבוא בזהר הקדוש, שלכל אדם הוקצבו כמה מילים ידבר במשך כל ימי חייו, וככל שהאדם מדבר כך מקצר ימיו, חוץ מדברי תורה שמרבים חיים – על זה אמר קהלת – "אל תהי כסיל, למה תמות בלא עיתך?" כי הכסיל מרבה דברים וימות קודם זמנו (מובא מפי הפניני תורה)

לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצווה אתכם (ד', ב')

רמז שאם האדם אינו שלם ביראת שמים אז הוא זקוק לגדרות וסייגים הרבה. צלכן כתוב "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם": ז"א – אתם הדבקים בה' יתברך לא תצטרכו גדרות וסייגים(מובא מפי הפניני תורה).

לא תוסיפו - ואיך חכמנו ז"ל הוסיפו לנו הרבה ברייתות ומדרשים..? על זה אמר רבי יהודה פתיא – בספרו מנחת יהודה: משל למה הדבר דומה, לחולה אשר הלך אצל רופא מומחה שנתן כמרפא למחלתו מרשם להכנת תרופה. ובמרשם היה כמויות מדוייקות של כל החומרים מהם היה צריך לשתות בכל יום כפית אחת בבוקר וכפית אחת בערב ואם יגרע או יוסיף תהיה לו סם מוות.
הלך החולה אצל הרוקח ורקח לו הרפואה והניח בצנצנת. ראה אותו שכנו ששהה עמו אצל הרופא שנתן לו את עצת המרקחת ואמר לו, הרי אתה מסלף דברי הרופא, הוא אמר לך כפית ואתה מוסיף צנצנת...
אמר לו החולה, וללא הצנצנת היאך אשתמש ברפואה?
כך גם חכמנו ז"ל נתנו לנו גדרות וסייגים בצורת ברייתות ומשניות, אגדות ומדרשים. אשר בעזרתם נבין את נבכי ורזי תורתנו הקדושה.

רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח...

ידוע שבכל מקום לשון "רק" לשון מיעוט הוא. וכאן צריך לשמור גוםנו ונפשנו מתאוות השטן שמסית ומדיח.

סיום הש"ס – שישה סדרי משנה

בימים אלו מתקיימים ברחבי הארץ והעולם, טקסי סיום הש"ס והלימוד היומי.
את הלימוד היומי יזם הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל בשנת תרפ"ב (1922). רבי מאיר שפירא היה רבה הראשי של לובלין וראש ישיבת "חכמי לובלין". מהות הדף היומי היא שהחל מראש השנה בכל יום ילמד אדם דף אחד מתוך התלמוד הבבלי וכך נקבע זמנים לתורה ונסיים את הש"ס במשך שבע שנים. הש"ס מכיל 2711 דפים.
עם קבלת התורה שבכתב, קבל גם משה רבנו את התורה שבע"פ, בלעדיה לא ניתן להבין את נסתרות התורה, תורה זו כיידוע עברה מדור לדור בע"פ עד לתקופת יהודה הנשיא.
רבי יהודה הנשיא חי כ 130 שנים לאחר חורבן הבית השני, וכיוון שחשש מגזרות המלכות והגלות שמא תאבד התורה שבע"פ, החליט להעלות על הכתב את הדברים. אותם דברים לוקטו וסודרו בשישה סדרי משנה המחולקים לשישה חלקים: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים, טהרות.
השנה בע"ה הסתיים המחזור השנים עשר של הלימוד היומי.

ט"ו באב

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים...יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תיתן עינך בנוי, תן עינך במשפחה. שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל..." (משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח')
ע"פ הפשט ניתן להבין חלילה תופעה שאינה מוכרת לנו, תופעה של מתירנות שזרה לעולם הדתי. נשים יוזמות בכרמים...?!? זהו חידוש חברתי מפליג. אירוע ההשתדכות המובא כאן לא תואם את האוירה הדתית המקובלת. אך ברור הוא הדבר שמדובר כאן במעמד עילאי שאיננו מכירים ולא בתחום תפיסתנו. חלילה לנו לשאוב מתאור זה המופיע במשנה השראה לפסיבלים שקיימים היום ברחבי הארץ. עלינו להבין את הכתוב ע"פ הספרים הקדושים שעברו אלינו מדור לדור.
שמא תאמר שהמשנה היא מתירנית ואנו לוקים בשמרנות יתר... הרי באותה המשנה נאמר "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב ויום הכיפורים..." גם המתירן הגדול ביותר לא יעז לאפיין את יום הכיפורים בפסטיבל של שידוכין.

אהבה או תאוה....

בנות ירושלים היו יוצאות ביום זה להכיר בחור לצורך שידוך אמיתי לצורך הקמת משפחה ובית נאמן בישראל. לצערנו היום התקופה מתאפיינת בכך שהמון העם לא רוצים להקים משפחה.
הבסיס לחיי משפחה תקינים הוא אהבה – להיות אהוב ואוהב. ומה היא אהבה – צריכים להבחין בין אהבה לתאוה.
כאשר נראה אדם שאוכל מדי צהריים מאכל קבוע לדוגמה דגים, נשאל אותו מדוע אתה אוכל דגים? ישיב האדם שהוא מאוד אוהב דגים. אך אם היה אוהב דגים הוא לא היה אוכל אותם, הוא היה שם אותם באקווריום. אדם שאוכל דגים הוא אוהב את עצמו ולא את הדגים.
וכיצד נבחין בין תאוה לאהבה? כאשר האדם מוכן לתת לזולת ולהעניק לו ולא רק לקבל הוא אוהב. אך אם האדם רוצה רק לקבל ולא מוכן לתת, הוא בעל תאוה, והוא אוהב רק את עצמו.
בארמית "הב" – משמע "אהבה" אהבה – אהבה היא נתינה.
אם המסורה לטיפול בילדיה היא אוהבת אותם. כך גם בחיי הנישואין, בהם נדרש להעניק ולתת באופן קבוע.

אמר רבי מרדכי מצ'רנוביל -   ההבדל בין יצר הרע ליצר הוא בכך שיצר הרע נותן את תמורתו עכשיו ומיד מה שאין כך יצר הטוב שכל נתינתו היא בהקפה ע"פ הכתוב במסכת ערובין "היום לעשותם, ומחר לקבל שכרם". על כן נמשכים כולם אחר היצר הרע.

מי ייתן ונזכה לקבוע עיתים לתורה, לאהוב את הזולת ולקרב הישועה, דברים אלו מוקדשים לעילוי נשמתו של הצדיק רבי עמרם בן דיוואן שבט"ו באב פקידת שנתו, אמן!

שבת שלום...

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

הערות/הארות/בקשות  admin@torahreading.org.il