כותרת דבר תורה: פרשת מטות (התשע"ד)
פרשת מטות
"אלה החוקים אשר ציווה ה' את משה בין איש לאשתו..." (במדבר ל,יז)
אמונת חכמים נמשך על ידי הנדר (ליקוטי מוהר"ן א', נ"ז) וזה בחינת מה שהבעל מפר נדרי אשתו, כי כל חיות האישה ובנינה הוא על ידי בעלה כמובא, בבחינת: אין האישה מתברכת אלא מפרי ביטנו של איש וכו' (מגיני ארץ,הלכות נשיאת כפים) ועיקר בניינה על ידי נדר, כי משם חיותה, כי אמונת חכמים תורה שבעל פה בחינת מלכות, בחינת אישה יראת ה', בניינה וחיותה ממקום הנדר כידוע. וכל שורש חיותה שהוא בבחינת נדר כידוע נמשך על ידו, כי הוא כלול משתי הבחינות, מתורה שבכתב ומתורה שבעל פה, כי גם תורה שבעל פה שורשה בתורה שבכתב. נמצא ששורש חיותה הוא בבחינת נדר, נמשך גם כן על ידו, כי אין מקבלת חיות כי אם על ידו. ועל כן הבעל, תכף כשנושא אישה הוא זוכה בהפרת נדריה, כי הנדרים שמשם שורשה וחיותה הכל נמשך על ידו, ועל כן בידו להקים או להפר אותם. וזה שסיימה התורה בסוף פרשת נדרים "אלא החוקים אשר ציווה ה' בין איש לאשתו...", כי הנדרים הם הדברים שבין איש לאשתו, כי משם נמשך אליה החיות על ידי בעלה. וזה מה שאמרו רבותינו במסכת שבת (לב): בעוון נדרים אשתו של אדם מתה חס ושלום וכו', כי עיקר קיום אמונת חכמים הוא בחינת אישה יראת ה' הוא ע"י נדר כנ"ל. ועל כן יעקב אבינו כשהלך לישא אישה, נדר נדר, כי פסוק וידר יעקב נדר נאמר כשהלך לבית לבן לישא אישה (אבן העזר, הלכות יבום, הלכה ג').
הפרשה מסיימת "ובני ראובן בנו את חשבון...כי היה להם מקנה רב". בקהלת י', לב חכם לימינו זה משה רבנו עליו השלום ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר מפני שחיבבו את נכסיהם יותר מגופם שאמרו למשה גדרות צאן נבנה למקננו תחילה ואחר כך ערים לטפינו. אמר להם משה לא תעשו כך, אלא תחילה תבנו ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם (ע"פ מדרש תנחומא). כמו כן, כתב הגאון החפץ חיים ז"ל בספרו חומת הדת, לב כסיל לשמאלו המגדל בניו בבית ספר החופשים כי חס וחלילה כצאן לטבח על שונאי ישראל, לב חכם לימינו המחנך את בניו על דרכי האבות ולא יבושו לעולם, כמו שאמרו חכמינו ז"ל אלמלי בושה שברא הקב"ה לא היה אדם נקי מעברה תדע שהרי להרוג אדם בגלוי מצוי יותר ממה שאדם עושה עברה בגלוי וכן היצר על פי רוב נמצא ושולט בבחורים. ובכל זאת מכוון שלמד תורה בקטנותו נמנעים מכל נדנדי עברה מפני הבושה ואם חס ושלום אדם עבר על חטא צריך תשובה. ואין דבר העומד כנגד התשובה.(אהבת חיים)
עם שיש לו עתיד
ידוע הסיפור על המצביא הגדול נפוליאון שהתהלך לו שיכור מניצחון ברחובות פולין שזה עתה כבש על ידיו ועל ידי צבאו האדיר. באותה העת הגיעה תקופת תשעה באב ונפוליאון נקלע באחד מסיוריו בעיר לבית כנסת יהודי. כשנכנס לבית הכנסת התפלא מאוד מהמעמד בו אנשים מבוגרים, זקנים וילדים כאחד יושבים על הקרקע, בוכים ומקוננים קינות על חורבן בית המקדש וחורבן ירושלים כשכל האווירה מסביב משדרת עצב וצער אדירים. פנה נפוליאון לעבר המתפללים ושאל לפשר הנעשה בבית הכנסת ולפשר הבכי והצער. הסבירו לו היהודים על מה ולמה הם מקוננים, על חורבן ירושלים ובית המקדש, על הכיסופים לראות בבית המקדש עומד על תילו. אז אמר נפוליאון בהתרגשות עזה: "עם שחי את העבר, לעם כזה יש עתיד, עם שיכול להתאבל על חורבן ביתו שארע לפני אלף ושמונה מאות שנים ופצע החורבן עדיין מדמם בקרבו – עם כזה וודאי ימשיך להתקיים ויראה בבניין ביתו מחדש!"
מי ייתן ונזכה לראות בתקומת בית הבחירה במהרה בימינו, אמן!
ענפי ההדס ועמוד האש... (ע"פ מסכת כתובות דף יז, א)
הרב הישיש רבי שמואל בן יצחק עמד בתוך מעגל הרוקדים במהלך שמחת החתונה בה נכח עם חבריו החכמים. הרב הקפיץ באוויר שלושה ענפי הדס ועשה תנועות כלהטוטן.
כמה מהחכמים שהיו נוכחים בשמחת החתונה לא אהבו את מראה עיניהם שבו רב חשוב בישראל "מבייש" אותם, כך אמר רב זירא. לדעתו היה בזה משום ביזיון תלמיד חכם.
עברו להן השנים ורבי שמואל בן יצחק נטר ועבר מן העולם. אך אז אירע אירוע מדהים ומופלא כאחד – בין מיטתו של רבי שמואל בן יצחק ז"ל ולבין הקהל הנוכחים עלה עמוד אש. החכמים שהיו נוכחים אמרו בהתפעלות "לדבר כזה זוכה רק צדיק אחד או שניים בדור!". באותו הזמן נזכר רב זירא בביקורת אותה השמיע לאוזנו של רבי שמואל באותה החתונה בה טען שהוא מבזה את עצמו אות שאר תלמידי החכמים ואמר "ובכן, הועילו לו ענפי ההדסים...". האחרים ניסחו זאת כך: "הועילה לו 'ההשתטות' שלו".
זוהי למעשה מילי דבדיחותא – שהיא קדושה ולמעלה מן ההיגיון – השמחה הפורצת את גדרות ההיגיון הקר.
קוראים תורה - www.torahreading.org.il
דברי תורה על פרשת השבוע
"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו והתחילו לכתוב ולהגיב!
באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...
הערות/הארות/בקשות admin@torahreading.org.il
גולשים אחרים מצאו עניין גם בדברי תורה אלו:

ניווט מהיר: