קוראים תורה
פרשת ויקהל-פקודי, תשפ - ד' תשרי התשפ"ה

דברי תורה – פרשת קורח

בפרשת השבוע, פרשת קורח, שואל רש"י על פסוק ד' ("וישמע משה, ויפול על פניו"). משה רבנו שומע את טענות קורח ועדתו ונופל על פניו, רש"י מסביר – "...ויפול על פניו" – מפני המחלוקת, שהרי בני ישראל חטאו פעם נוספת, בפעם הרביעית במספר, כאשר הפעם הראשונה הייתה בחטא העגל, לאחר מכן חטאו פעם נוספת במתאוננים במרה, פעם שלישית חטאו בחטא המרגלים וכעת שוב חוטאים במחלקתו של קורח ועדתו....האין הם למדים מטעויות העבר.

בפרשת השבוע קוראים בתורה על קורח ועדתו שהאדמה בלעה אותם לאחר המחלוקת שייצרו בעם נגד משה ואהרון.

נשאלת השאלה, הרי קורח היה פיקח ומקורב מאוד להנהגה (משה היה בן דודו), כיצד הוא "מרשה" לעצמו לעורר מחלקות זו?

קורח חשב שמשה רבנו טועה ואינו מקיים את דבר ה' בצורה מוחלטת אלא פועל גם הוא ככל האדם משרירות ליבו, הוא טען שמשה פועל משיקולים אישיים.

אך משה רבנו הצדיק אינו "זז" מרצון ה' ימין ושמאל, הלא הוא מכונה "איש האלוקים".

הרב מפשיחסה ז"ל אומר שקורח ביקש לקחת לעצמו גדולה ושררה ולכן לא היה הדבר כשר. טובה גדולה רק כשנותנים אותן מן השמיים. טובה גדולה אין אדם יכול בכוחות עמו לקחתה מן השמיים...

ע"פ הרמב"ן קורח לא ראה לנכון מלחלוק על משה כל עוד לא היה חסר לבני ישראל דבר שכן איש לא היה שומע לו, קורח חיכה לשעת כושר אשר הזדמנה לו כאשר המצב הורע מעט בעקבות מעשה המתאוננים ומעשה המרגלים שגרמו למגפות בעם. קורח תלה את מצבו הרע של העם בנהגתו של משה.

במסכת אבות נאמר "איזוהי מחלקות לשם שמים, זו מחלקות שמאי והלל ואיזו היא מחלקות שלא לשם שמיים, זו מחלוקת קורח וכל עדתו".

מדרש שמואל שואל על זה, ומדוע לא נאמר "מחלקות קורח ומשה", אלא שכוונתו של משה הייתה לבטח לשם שמיים וכוונתם של קורח ועדתו לא הייתה לשם שמיים.

המאור ושמש אומר בשם הנועם אלימלך "מחלקות קורח ועדתו" – שגם ביניהם היית המחלוקת ולכל אחד מהם הייתה נגיעה אישית (אינטרס) והם עצמם לא היו מאוחדים אלא בדבר אחד – לחלוק על משה הלא זו מחלקות שלא לשם שמיים.

קורח היה אדם ירא שמיים, כמו שכתוב שכאשר באו לקרוא לאון בן פלת ורצו לשלהב גם אותו ב"מהפכה" שעוררו, אשתו של און בן פלת שהייתה חכמה מאוד ישבה מחוץ לאוהלו ופרעה ראשה, וכאשר הגיעו קורח ועדתו לאוהל לקרוא לאון בן פלת הם לא רצו להיכשל במראה האסור של שיער באישה ערווה ולכן נסו מהמקום, משמע שרק אנשים יראי שמיים מבצעים פעולות מסוג זה. על כן, שמו של און בן פלת לא מוזכר כאשר נבלעו באדמה – ועל כן ניצל.

קורח ועדתו משראו את אשתו של און פרועת ראש הסיקו מכך שאין הוא ראוי לשמש ככהן גדול "בעולם החדש" שהם תכננו לייצר ולכן מבחינתם זה היה פגם ולא רצו שייקח חלק עמהם במהפכה.

תקציר הפרשה - פרשת קרח

קורח חולק על מנהיגותו של משה יחד עם דתן, אבירם, און בן פלת ומאתיים וחמישים נשיאי העדה הוא חולק על משה ועל אהרון: "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע אתם, משה ואהרון, לקחתם לעצמכם את המלוכה והכהונה הגדולה?"

משה שומע את טענותיו של קורח ונופל על פניו כיוון שיודע שהפעם יקשה עליו מאוד לסנגר על מעשיהם של בני ישראל.

משה רבנו אומר לקורח ולעדתו שהוא קיבל את עול ההנהגה מאת הקב"ה ולא מטעם עצמו.

משה מעמיד את קורח ועדתו במבחן ואומר: "קחו לכם מחתות בהם תתנו קטורת" המשיך משה, "והיו מוכנים לפני ה' מחר. והאיש אשר יבחר ה' הוא יהיה הקדוש" סיים את דבריו.

משה מנסה לשכנע את קורח לחזור בו מדבריו באומרו שגם לקורח הוא נתן תפקיד במשכן ועבודתו.ומדוע אתם לא מסתפקים ורוצים  כהונה. דתן ואבירם גם מורדים במשה בכך שלא באו כשקרא להם והתלוננו על שהוציאם מארץ מצריים – ארץ זבת חלב ודבש.

קורח הקהיל את עדת בני ישראל למחרות בכדי לצפות "בניסוי". הקב"ה מבקש ממשה "את רשותו" לכלות אותם ברגע, אך משה מליץ יושר וטוב עבור העם.

משה אמר לעם "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה... אם קורח ועדתו ימותו מיתה טבעית תדעו כי ה' לא שלח אותי. אך אם לא, אז תדעו כי הם ניאצו את שם הקב"ה"

ואז האדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח כל עדתו ורכושם ומשפחתם ואש יצאה ושרפה את 250 הדיינים שעמדו ובידיהם מחתות הקטורת.

אלעזר בן אהרון הכוהן אוסף את המחתות מן השריפה ומשתמשים בהם כציפוי למזבח. ציפוי אשר יזכיר  לבני-ישראל שרק הכוהנים יכולים להקטיר את הקטורת.

בני-ישראל עדיין לא למדו את הלקח והם מלינים על משה  רבנו ועל אהרון, באומרם "אתם גרמתם לעם הקב"ה למות".

הקב"ה מגלה את זעמו ומכלה 24,000 איש מעם ישראל עד שאהרון עוצר את המגפה ע"י הקטורת.

מצווה האלוקים שנשיא מכל שבט יכניס מטה אל המשכן, המטה אשר יבחר בו האלוקים יפרח – וזהו הסימן לכך שהקב"ה בחר בבעל המטה להיות ראש הכוהנים. בני-ישראל עושים זאת ובבוקר ומגלים שמטהו של אהרון פרח, הוציא ציץ ושקדים. המטה הושאר במשכן למשמרת, זיכרון לבני ישראל על כך שהוא הכהן וה' בחר בו ובזרעו.

ה' נותן  משימה לכהנים והיא לשמור ולעבוד במשכן כמו כן מטיל עליהם לוודא שבני-ישראל לא ייכנסו למקומות הקדושים, האסורים להם.

הכוהנים לא "יעבדו" ויקבלו מתנות כהונה מהעם, זו תיה פרנסתם, ובהם חלקם של הקורבנות והמנחות שיקריבו בני ישראל לה'.

·         תרומה, חלק מן היבול.

·         ביכורים, הפירות הראשונים של היבול.

·         דמי פדיון הבן - 5 סלעים.

·         דמי פדיון בכור בהמה טמאה- 5 סלעים

·         בכור בהמה טהורה יוקרב על המזבח, והכוהנים יקבלו את בשרו.

·         הלויים יקבלו חלק מן היבול ועליהם יהיה להפריש חלק ולתת אותו לכוהנים.

איש האלוקים של הדורות האחרונים היה הצדיק רבי מנחם מנדל שניאורסון, הוא המכונה "הרבי", הוא האדמו"ר השביעי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד,  והוא עמד בראש חסידות חב"ד משנת התשי"א (1951) ועד לפטירתו בתאריך ג' בתמוז תשנ"ד (לפני שמונה עשר שנים), שכל חייו עסק בזיכוי הרבים וקירוב הגאולה.

מי ייתן ודברי תורה אלו יהיו לעילוי נשמתו של הצדיק רבי מנחם מנדל שניאורסון שהשבת פקידת שנתו. ויעמוד מליץ יושר לפנינו, אמן!.