שתף בפייסבוק
שתף בטוויטר
שלח לחבר מאמר זה:
שמך:
אימייל שלך:
שמו של החבר:
אימייל של החבר:
X ביטול השיתוף
פורסם ע"י: קוראים תורה בתאריך: 19:44:56 - 07/03/2013  צפיות: 2555

שתף לחבר

כותרת דבר תורה: פרשת השבוע - פרשת ויקהל - פקודי (התשע"ג)


פרשת השבוע - פרשת ויקהל - פקודי (התשע

דבר תורה על פרשת השבוע – פרשת ויקהל - פקודי (התשע"ג)

תקציר פרשת השבוע – פרשת ויקהל

פרשתנו הראשונה, פרשת ויקהל פותחת בצווים אותם אומר משה לבני ישראל כשהם נקהלו למחרת יום הכיפורים כאשר ירד משה מן ההר.
הציווי לשבות ביום השבת, איסור הבערת אש בשבת. מייד לאחר מכן מתואר צווי משה באשר להבאת תרומה מאת בני ישראל לטובת בניית המשכן וכליו. משה שוב מפרט את הפריטים הנדרשים לכך, זהב, תכלת ונחושת, תולעת שני, אבנים טובות, שמן למאור, בדים, עצים, שולחן. בניית המזבחות, בגדי הכהונה וכו'.
בני ישראל נענים ותורמים למשכן ולכליו. הם מסירים מעליהם את התכשיטים וכלי הזהב שהיו באמתחתם ומביאים את כל שמשה ביקש. המשך הפרשה מתאר את מעלתם של בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך כמי שאמונים על כל המפעל האדיר של בניית המשכן וכליו. משה שהבחין בכמות התרומות אותן תרם עם ישראל, הבין שאין צורך להמשיך לתרום והכריז על הפסקת התרומות. מתוארת מלאכת הבניית המשכן, מתוארת בניית הארון והכרובים וכל כלי המשכן וכך גם מסיימת הפרשה.

ראשי פרקים בפרשת השבוע – פרשת ויקהל
"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ל"ה, א')
הגה"ק מסוכטשוב זצ" ל כתב: טרם ההקדמה למשכן היה דרוש "ויקהל" – להקהיל את כל עדת ישראל, שיהיו נקהלים ומלוכדים כאיש אחד. שכן, עד לפני הקמת המשכן היו במות מותרות, וכל מי שחפץ יכול היה לבנות במה ולהקריב בה קרבנות. אך מרגע שנסתיימה הקמת המשכן נאסרו הקמת במות של יחידים וכולם היו חייבים להקריב את קורבנותיהם במשכן בלבד. הרי לשם כך גם כן הוא הוקם, לאחד את ישראל, שכולם יקריבו במקום אחד. וכיוון ששבת גם היא מהווה כוח ליכוד וריכוז והתקהלות לכלל ישראל, נאמרה פרשת הקמת המשכן מייד לאחר מצוות שבת, כדי לבצע על ידיה – "ויקהל" הנחוץ כל כך למלאכת המשכן.
רש"י: הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן. אם כן מדוע בפרשת כי תישא הקדימה התורה דווקא את ציווי המשכן לפני אזהרת השבת?
אמר על כך בעל חידושי הרי"ם זצ"ל: טרם חטאו בני ישראל בחטא העגל גם מלאכות הנחשבות חולין היו מלאות בקדושה, כך שלמעשה ששת ימי המעשה היו מעין הכנה ליום הקדוש, יום השבת. אך עכשיו משחטאו בחטא העגל, נעשו פעולות החולין פשוטות וחומריות, כל כך שרק על ידי השבת אפשר לתקן אותן. לפיכך נאמרה כאן הפרשה של שבת לפני מלאכת המשכן. שעל ידי השבת יכולות מלאכות החולין להתרומם למדרגה של מלאכת המשכן...
"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" – אמרו רבותינו ז"ל: כמה ימים היה צריך משה לטרוח כדי להקהיל שישה ריבוא מישראל, כמו שכתוב: "ויקהל משה את כל עדת.." וידוע, שהיו למשה חצוצרות. אם היה תוקע בחצוצרה אחת היו מגיעים הנשיאים, ואם משה רבנו היה תוקע בשתי חצוצרות היו מגיעים כל עם ישראל, כפי שכתוב בפרשת בהעלותך: "ואם באחת יתקעו ונועדו אליך כל הנשיאים וכו'". ולמה כתוב "כל עדת בני ישראל" ולא כתוב "כל קהל ישראל"? למה היה קשה למשה להקהיל את כל ישראל? הרי כבר נאמר קודם שתכף כשהיה משה תוקע בשתי החצוצרות היה מגיע כל הקהל. אלא למשה לא היה קשה להקהיל את גופם הפיזי של העם אלא היה קושי להשוות את דעותיהם של כל העם. שכתוב "עדת בני ישראל", "עדת" – אותיות דעת. היה קשה לו למשה רבנו להשוות את דעותיהם של בני ישראל וליצור מצב שכולם יהיו כאגודה אחת.(אהבת חיים)
".. אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה.."(ל"ה,א',ב')
אמרו חכמינו ז"ל "כשישראל עושים רצונו של מקום, מלאכתם נעשית ע"י אחרים" (ברכות ל"ה). וזהו שמרמז כאן הכתוב, אם תעשו את הדברים האלה, אשר ציוה ה' לעשות, כי אז ששת ימים "תיעשה" מלאכתכם ע"י אחרים. (דברי אמת)
ומי ששומר שבת כהלכתו, הקב"ה מסייעו ומלאכתו נעשית מאליה כאילו על ידי אחרים, ומצליח בכל דרכיו, ולא יצטרך לבריות כל ימי חייו.
"לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת" (ל"ה, ג')
האלשיך הקדוש אומר: עבירה שנעשית בשבת הרי היא חמורה פי כמה וכמה מאשר העבירה הייתה נעשית ביום חול. שכן, אם אש הגהנום נכבית משהגיעה השבת הרי כשעוברים עבירה בשבת הרי היא חוזרת ונדלקת. לפיכך מזהירה התורה – אל תבעירו אש בשבת, את אש הגהנום בעוונותיכם. בשבת צריך אדם להיזהר משנה זהירות מפני עברה ואפילו הקטנה ביותר.
"שְׁתֵּי יָדֹת, לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד, מְשֻׁלָּבֹת, אַחַת אֶל-אֶחָת" (ל"ו, כ"ב) – מרמז על מי שנותן צדקה שעושה חיבור שם הקדוש י"ה ב – ו"ה, "שתי ידות", רצה הכתוב לומר – יד הנותן ויד המקבל (צדקה). לקרש האחד – אותיות "לקרש" – "לקשר". זאת אומרת בין הנותן והמקבל צדקה מתקיימת המצווה, כמו שכתוב שתי ידות לקרש האחד.
אבל אם חס ושלום העשיר קמצן ולא נותן מכיסו כראוי לכפי יכולתו אותה העניק לו הקב"ה, אפילו אם הוא בעל תורה ומצוות, לא יועיל לו. (אהבת חיים)

יהי רצון שהקב"ה יפתח את ליבנו וייתן לנו לב טוב כך שנרבה צדקות ונזכה לתת צדקה לעניים הגונים הראויים לכך ובית המקדש יבנה במהרה בימינו, אמן! – כי בזכות הצדקה ישראל עתידים להיגאל, כמו שכתוב "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

תקציר פרשת השבוע – פרשת פקודי
פרשת פקודי היא הפרשה האחת עשרה במספר שבספר שמות. הפרשה נקרא. לרוב  כאשר השנה היא אינה שנה מעוברת. הפרשה מהווה המשך ישיר להמשך תהליך והנחיות להקמת המשכן. הפרשה פותחת בשמות הממונים על מעשה המשכן ופירוט כמות הכסף והזהב שנתרמו לעבודת המשכן וכליו.
בהמשך מתוארת מלאכת עשיית בגדי השרד של הכהן, האפוד, אבני השוהם ותפקידם, ארבעת טורי האבן, צורת הרכבת החושן באפוד, המעיל ופעמוניו, בגדי הכהונה לאהרון ובניו, ציץ הזהב ומיקומו. מתוארת סיום עבודת המשכן ומסירתו למשה רבנו וברכתו. הפרשה נחתמת בהנחיות נוספות באשר להקמת המשכן, הציווי למשה רבנו למשוח את כלי המשכן, הלבשת אהרון ובניו בבגדי הכהונה, עריכת שולחן לחם הפנים, מנורת הזהב ונרותיה. מסך הפתח, מזבח הזהב, הקטורת ומזבח העולה. הכיור וכנו ותפקידו במשכן. הפרשה מסיימת בגילוי השכינה וענני הכבוד.

ראשי פרקים בפרשת השבוע
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת..."(ל"ח, כ"א)
אליבא דאמת לא היה כל צורך בעריכת דין וחשבון זה, אלא "אשר פקד על פי משה" – משה רבנו דרש זאת, וזאת בכדי לקיים את מצוות "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר ל"ב, כ"ב) – שמא יעלה בדעתו של מישהו לדעת מה נעשה בכל הכסף שנתרם למשכן. (אור החיים)
על כן מסר משה רבנו דין וחשבון לגבי הכסף בלבד שהרי הגיע ממחצית השקל שנתנו ישראל כמס חובה ולכן לא נתן דין וחשבון על הזהב כי הזהב ניתן בתור נדבה רק על ידי נדיבי הלב שבעם וביניהם לא היה מקום לחשוש מהחשדנים ומדורשי החשבונות (אהבת יהונתן)
ומה הטעם באמרה "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין"? משום שהברכה הינה כוח פנימי של הקדושה והקדושה מחבבת רק צניעות וסתר. ודבר גלוי ומנוי (שמשה ספר אותם) כבר שולטים בו כוחות חיצוניים רעים ואין הברכה יכולה להגיע איליו. ברם, כאשר המניין נעשה בכוחו של משה רבנו שעליו מעידה התורה "בכל ביתי נאמן הוא" – הרי מצוי כאן כח האמת ובמקום שיש אמת אין שליטה לשום כוחות חיצוניים ורעים. לחיצוניות יש שליטה רק במקום בו השקר מצוי. (הגה"ק מסוכטשוב זצ" ל)
דבר תורה - "משכן העדות" – המשכן עצמו העיד על כך שהדין והחשבון היה נכון ולא הייתה חס ושלום כל מעילה בכסף, בתרומות ובנדבה. שכן אילו אכן הייתה מעילה ואפילו הגניבה או צל גניבה הקטן ביותר, אז ודאי לא הייתה השכינה שורה ולא היה משכן כלל - ,"אני ה' שונא גזל בעולה" (המלבי"ם)
ע"פ המדרש: אמר להם מדה רבנו, כך וכך עדיתי למדכן וביתר עדיתי משכן לעדות.
ומה טיבו של "משכן העדות" שעשה משה רבנו בנוסף על המשכן?
אמרו על כך המפרשים שבסמוך למשכן הקים משה רבנו בית מדרש ללמד תורה לרבים. וזה התיקון לחטא העגל שחטאו בני ישראל בהסכמתם לעצת יתרו שהייתה למנות שרי אלפים ושרי מאות בזמן שהיו צריכים לומר: שאנו מעדיפים ללמוד מפי משה רבנו עצמו. הסכמתם זו נתפרשה כאילו אין הלימוד מפי משה רבנו חביב עליהם. ולכן בית המדרש הזה שהקים משה רבנו שלימד בו את כל ישראל היה בו משום כפרה על אותו החטא. (החתם סופר)

כל השונה הלכות...

א.      ליל חג הפסח חל ב ט"ו ניסן, קודם תפילת ערבית אומרים מזמור ק"ז שבתהילים – "הודו לה' כי טוב...", ואומרים חצי קדיש וברכו וכו'. אחר תפילת העמידה אומרים הלל גמור, ומברכים "לגמור את ההלל", אחר כך החזן אומר קדיש תתקבל, ואומרים "בצאת ישראל ממצרים...", קדיש ועלינו לשבח.

ב.      אם חל פסח בשבת, מתחילים לומר "מזמור לדוד" וקבלת שבת, ויש הנוהגים לפתוח ב"לכו נרננה". אומרים "מזמור שיר ליום השבת" ומזמור "הודו לה' כי טוב". אחר תפילת הלחש יאמרו "ויכולו", ברכת "מגן אבות" והלל. מסיימים בקדיש תתקבל, מזמור "בצאת ישראל ממצרים", קדיש ועלינו לשבח.

פתגם חסידי

·         רבי שניאור זלמן מלאדי היה אומר: "אף בנפשו של בור ועם הארץ מאיר אור קדושת השבת ויום טוב.

·         ביום טוב צריך לשוב בתשובה מתוך שמחה, כי בכל הימים הטובים העולם נידון, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה בראש השנה פרק א', משנה ב': "בארבעה פרקים העולם נידון וכו'..", על כן צריכים לשוב בתשובה. ועל ידי זה יוצא מלכות דקדושה מבין הקליפות ומקרב את הגאולה. (ליקוטי מוהר"ן – ברסלב)

פטירת צדיקים
רבי אליעזר ליפא מחמלניק זצ"ל (כו' אדר)
אביו הוא רבי אלימלך מליז'נסק, התגורר בעיירה חמלניק והיה מלומד בניסים ובמופתים. האדמו"ר מלובלין אמר עליו באחת הפעמים כי הוא צריך שיצטרפו איליו תשעה מלאכים למניינו בשעה שהוא בתפילתו מגודל התלהבותו. מסופר על רבי אליעזר שבשושן פורים התקס"ו הכין את המלבוש שלו והקיטל שלו לעת פטירתו, הכין סעודה לחסידיו וברך כל אחד ואחד מהם, לאחר מכן נסע לעיירה ליז'נסק שבפולין וכעבור מספר מועט של ימים השיב את נשמתו אל כור מחצבתה.

זכותו תגן עלינו אמן!
שבת שלום

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

הערות/הארות/בקשות  admin@torahreading.org.il

 


גולשים אחרים מצאו עניין גם בדברי תורה אלו:

  • פרשת כי תבוא (התשע"ג)

  • פרשת השבוע-אחרי מות-קדושים (התשע"ג)

  • פרשת השבוע - כי תצא




  • שתף לחבר

    שתף בפייסבוק

    ניווט מהיר:
    תגובות הגולשים