שתף בפייסבוק
שתף בטוויטר
שלח לחבר מאמר זה:
שמך:
אימייל שלך:
שמו של החבר:
אימייל של החבר:
X ביטול השיתוף
פורסם ע"י: קוראים תורה בתאריך: 21:05:04 - 13/02/2013  צפיות: 2850

שתף לחבר

מאמר זה שותף 1 פעמים.

כותרת דבר תורה: פרשת השבוע - פרשת תרומה (התשע"ג)


פרשת השבוע - פרשת תרומה (התשע

 

 

פרשת השבוע– פרשת תרומה

תקציר פרשת השבוע

הקב"ה  מצווה את ישראל להביא תרומה: זהב, כסף ונחושת, תכלת ואגמן, תולעת שני ושש ועיזים, עורות אילים מאודמים, עורות תחשים, עצי שיטים, שמן למאור, בשמים ואבנים טובות וזאת לצורך הקמת ובניית משכן ה'.
הקב"ה מנחה את משה בבניית המשכן וכליו ומתאר את המידות המדויקות שלו, מתאר את תבניתו החיצונית ותבניתו הפנימית.
הקב"ה מתאר את בניית ארון העדות בצורה מדויקת להפליא, כולל את מידותיו הגיאומטריות, ציפוי הזהב, הבדים, הכרובים והטבעות.
הקב"ה מתאר את בניית שולחן לחם הפנים, סוג העץ, ציפוי זהב, מסגרת, כתר מלכות בראשו – זר זהב, טבעותיו, בדיו. כלי השולחן, קערותיו, כפותיו.
הקב"ה מתאר את בניית מנורת הזהב, מקשה אחת זהב טהור, ירכה, קנה, גביעיה, כפתוריה,פרחיה, בעלת שישה קנים. הכלים לעבודת המנורה, מלקחיה, מחתותיה, כיכר זהב משקלה.
הקב"ה מתאר את בניית המשכן, בדיו, כמות ואורך היריעות, הלולאות, קרסי הזהב, יריעות העיזים, מכסה האוהל ובדיו, העורות, הקרשים למשכן אורכם, רוחבם, אדני הכסף. .פרוכת, תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר.
הקב"ה מתאר את בניית המזבח, עצי שיטים, רוחבו, אורכו וגובהו, ציפוי נחושת, כליו, בדיו.
הקב"ה מתאר את הקמת חצר המשכן, מידותיה, רוחבה, אורכה, שער החצר, עמודיו, יתדותיו.

ראשי פרקים בפרשת השבוע

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי"
בעל המחבר עונג לשבת כתב "ויקחו לי" – משלי, ממה שאני נתתי ולא מגנבה וגזל, אלא תרומה. "תרומה" – אותיות "מותר", שיהיה מן המותר. חכמנו אמרו כי הפרשה עוסקת בנושא הצדקה. בעניין הצדקה – זהב, כסף ונחושת, שלושה דברים אלו תלויים בליבו של האדם. זהב – משול לאדם הנותן מרצונו הטוב וגם משתדל שיתנו אחרים לטובת זיכוי הרבים. כסף – משול לאדם שנותן צדקה רק כאשר שרוי במצב של צער ומצוקה. נחושת – משול לאדם הנותן צדקה כאשר הוא או אחד מבני ביתו חולים חס ושלום.

"ויקחו לי תרומה" (כ"ה, ב')
הרבי מקוצק היה אומר: "ויקחו לי – לשמי – תרומה", תיקחו את שמי כשהוא מורם ונבדל מן העולם הזה.
בעל חידושי הרי"ם ז"ל אמר על כך: "לי – לשמי", שאפילו אם לא תתכוונו, כי נתינותיכם תביאנה לידי השראת השכינה, אלא פשוט "לשמי" – משום שכך עלה ברצוני. הכוונה היא שלמלא את רצון ה' גדולה היא מכל הכוונות הנשגבות והעמוקות ביותר.
הקדושת לוי אומר על כך: כשיש לבני ישראל רצון ונדיבות לב לקיים את מצוות הקב"ה לשם שמיים, אומר על כך הי יתברך, "לי תרומה"  - אני בא על ידי כך להתרוממות. "כשישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כח בפמליא של מעלה".
השפת אמת אמר על כך:  "לי הכסף ולי והזהב נאום ה' צבאות", ומה, הקב"ה צריך להתפאר בכך שהכסף והזהב שלו הם, ומה אינו שלו?! אלא שהקב"ה אומר לישראל שמשימתם לעשות את הכסף ואת הזהב כך שיהיו "לי", ז"א להגביהם אליי על ידי קיום מצוות ומעשים טובים. ואם האדם נותן מכספו לשם שמים, אינו נותן רק לעצמו שהרי הקב"ה אינו זקוק לכך אלא לזכותו של האדם היא, אם כן זוהי לא נתינה, אלא לקיחה.

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה אותך" (כ"ה, ח'-ט')
בצלאל ואהליאב ושאר חכמי הלב היו מוכשרים לעסוק במלאכת המשכן לפי רצון ה' בצורה מדויקת הרי היה זה הודות לרוח הקודש ששכנה עליהם, וכיוון "ששכנתי בתוכם" – שכנה עליהם, לפיכך יכלו לעשות "כל אשר אני מראה אותך".(תורת משה)

"כיכר זהב טהור יעשה אותה, את כל הכלים האלה. וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר" (כ"ו, לט'-מ')
"וראה ועשה": ראה כאן בהר, מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש. (רש"י)

"ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד" (כ"ה, ל')
בהגהות בית שאול במסכת חגיגה כתוב, "שומרים הכהנים ברגל שלא יגעו בשולחן", פירושו ע"פ רש"י שמזהירים הכהנים את עמי הארץ, שלא יגעו העם בשולחן, בכדי שלא יטמאו אותו, שהרי אי אפשר להטבילו, שכתוב: "לחם פנים לפני תמיד". וקשה, שאמרו במנחות, "וסילק את הלחם הישנה בבוקר, וסידר את החדשה בערב", אז הינה, זה הרי נחשב עדיין "תמיד", אין כאן עניין של הפרש, לכן שאחרי שסילקו את הלחם הישנה של שבת היו יכולים להטבילו, וטבילת כלים בשבת אינו אסור אלא מטעם שבות ואין שבות במקדש כיידוע, אך הינה רבי שמעון בר יוחאי אמר במנחות שם והוא הדין אם קרא אדם קריאת שמע של שחרית ושל ערבית יצא ידי חובת והגית בו יומם ולילה שכן אם מונח לחם בערב ובבוקר נחשב – תמיד, וסיים שם שדבר זה אסור לגלות לעם הארץ ע"י זה יגיד שהתורה כולה מתחילה ומסתיימת בקריאת שמע  ומכיוון שמסכת חגיגה מדובר בעמי הארץ ולכן אסור לגלות להם שיש דרך להטביל את השולחן בשבת, שמתוך זה לא ילמדו את בניהם תורה כי יסתפקו בקריאת שמע.

"ועשית עליו זר זהב סביב" (כ"ח, יא')
במסכת יומא כתוב: "זכה נעשית לו זר, לא זכה – זרה הימנו".
אדם מישראל הלומד תורה, אם הוא יראה שמיים ואהוב על הבריות ובעל מידות טובות, התורה מפארת אותו ומעטרת אותו בכתר של מלכות – והכל אומרים שהתורה עידנה אותו ונטעה בו מידות ומעשים טובים.
אך אדם הלומד תורה ואינו בעל מידות טובות ואינו אהוב ומכובד על הבריות, הרי שהכל טופלים האשמה על התורה ואומרים – איזו מן תורה היא זו, שנטעה בו מידות רעות שכאלו, הרי התורה חייבת להשתכח ממנו ולהיעשות זרה לו. (אבני אזל)

"ועשית כפורת זהב טהור" – מובא בספר צפנת פענח... ובה יש לדקדק שלמעלה נאמר "ועשו ארון עצי שיטים" וכאן נאמר "ועשית". ומתייחס "ועשית" – למשה.
מובא במסכת סוטה שדבר שנעשה ע"י משה לא נתבטל לעולם והינה בכלי השרת, קדושתן אינה מסתלקת לעולם, לא על ידי שבירה ולא על ידי מעילה (כך גם כתוב ברמב"ם בהלכות בית המקדש), כיוון שהכפורת היה לה דין כלי שרת מחמת שהכהן זרק עליה ביום הכיפורים דם, אז התקדשה, ואין קדושת התבטלה לעולם, לכן מתייחסת עשייתה – "ועשית" למשה – מעשה ידי משה אינו מתבטל לעולם. מה שאין כן בארון שאין עליו כלי שרת לכן יתכן שקדושתו תתבטל, לפיכך הוא לא מתייחס אחרי משה, שהרי אמרנו שמעשי דיו של משה אינם בטלים לעולם, אלא נאמר "ועשו ארון עצי שיטים". "ועשו" – רבים – לא מתייחס למשה רבנו.( צפנת פענח)

פתגם חסידי
רבי אהרון מקרלין היה אומר: השמחה אינה מצווה והעצבות איננה עבירה. אך טמטום ליבו של אדם  שהעצבות גורמת – שום עבירה לא תוכל להביא האדם איליו. ולמקום שהשמחה יכולה להביא את האדם – גם מצווה לא תביאנו.

פטירת צדיקים

רבי זאב וולף מצ'ארני אוסטראה (ה' באדר, תקפ"ג)
בן רבי נפתלי צבי, היה מתלמידיו של המגיד ממעזריטש, היה האדמו"ר השלישי בתנועת החסידות, עלה לארץ ישראל בשנת 1798, וחי בארץ ישראל עשרים וחמש שנה עד לפטירתו. לאחר תקופה קצרה בעיר חיפה, קבע את מושבו קבע בעיר טבריה ושם גם נטמן לאחר פטירתו. תלמידו המובהק הוא רבי מנחם מנדל מקוסוב שהיה אבי שושלת חסידות ויזניץ'.

כל השונה הלכות...
א.      פרשת זכור: לא יקראו הציבור מתוך החומש בלחש, שהרי אין יוצאים ידי חובה בחומש. על כן יש להקשיב היטב לקריאת בעל הקורא ולכוון לצאת ידי חובה.
ב.      קטן שטרם הגיע למצוות אין להעלותו לקריאת עליית פרשת זכור, כיוון שאין קטן מחויב במצוות אלו מן התורה, על כן אינו יכול להוציא את הציבור ידי חובתם.

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

הערות/הארות/בקשות  admin@torahreading.org.il

 

 

 


גולשים אחרים מצאו עניין גם בדברי תורה אלו:

  • פרשת מסעי (התשע"ד)

  • פרשת השבוע - פנחס (התשע"ה)

  • מצוות השמיטה בנפש-בהר




  • שתף לחבר

    מאמר זה שותף 1 פעמים.

    שתף בפייסבוק

    ניווט מהיר:
    תגובות הגולשים