שתף בפייסבוק
שתף בטוויטר
שלח לחבר מאמר זה:
שמך:
אימייל שלך:
שמו של החבר:
אימייל של החבר:
X ביטול השיתוף
פורסם ע"י: קוראים תורה בתאריך: 23:46:50 - 01/11/2012  צפיות: 2150

שתף לחבר

כותרת דבר תורה: פרשת השבוע - פרשת וירא (התשע"ג)


פרשת השבוע - פרשת וירא (התשע

 

דברי תורה – פרשת וירא

פרשת השבוע – פרשת וירא, היא הפרשה הרביעית בספר בראשית.

תקציר הפרשה
ביום השלישי לאחר ברית המילה של אברהם אבינו, אברהם אבינו ישב בפתח אוהלו כאשר בא אליו האלוהים לבקרו. תוך כדי ההתגלות בורא עולם, מבחין אברהם אבינו מרחוק בשלושה אורחים מתקרבים אל פתח אוהלו. אברהם  ממהר להתנצל לבורא העולם, ורץ לקבל את פני האורחים בכבוד גדול.
למעשה היו אלו מלאכים בדמות אדם אך באותו הזמן אברהם אבינו לא ידע זאת כלל. הקב"ה ייעד לכל מלאך שליחות שליחות נפרדת: האחד לריפוי פצעי המילה של אברהם, השני בישר לו על לידת יצחק בנו, והשלישי אמון על החרבת סדום.
אברהם אבינו מציע למלאכים לרחוץ את רגליהם מאבק המדבר, לנוח תחת העץ ולסעוד את ליבם בסעודה כיד המלך. הם מסכימים לבקשתו ומגלים לו את זהותם האמיתית ושליחותם. אחד האורחים מבשר לאברהם ולשרה שבעוד שנה בדיוק יוולד לכם ילד.
שרה שומעת את דברי המלאך ומתפלאת, האם זקנים כמונו יכולים ללדת ילדים לעולם? ובורא העולם שואל את אברהם: מדוע צחקה אשתך? היפלא מה' דבר?
המלאכים סיימו את שליחותם אצל אברהם אבינו וממשיכים אל השליחות הבאה, הלא היא החרבת העיר סדום. כשאברהם שומע על החורבן הצפוי לסדום ותושביה הוא מנסה לבטל את גזירת ה'. "אולי יש כמה צדיקים בתוך העיר" אברהם אבינו פונה לבורא העולם, ומבקש כי בזכות אותם מספר מצומצם של צדיקים תתבטל גזירת ה'. למרבה הצער, מתברר לאברהם כי בעיר סדום אין צדיקים שיגנו על העיר, וכי הגזירה נגזרה  ואין להשיב.
בעיר סדום פוגשים מלאכי ה' את לוט הלא הוא אחיינו של אברהם אבינו. לוט מארח אותם בסבר פנים יפות, אך השמועה כי לוט מארח אנשים בעיר נפוצה - לוט עשה מעשה "שלא ייעשה". אנשי העיר סדום כועסים על לוט ומתגודדים מחוץ לביתו ותובעים ממנו להוציא את האורחים החוצה על מנת שיוכלו התעלל בהם. לוט מנסה להרגיע את התושבים הזועמים אך לשוא.
המלאכים אומרים ללוט להוציא את כל משפחתו אל מחוץ לעיר ומספרים לו על החורבן העתיד לבוא ממש בקרוב. לוט מבוהל ורץ לספר לחתניו, אך הם מלגלגים עליו.
מחוסר ברירה, רק לוט, אשתו ושתי בנותיו יוצאים מן העיר. המלאכים מאפשרים לו להימלט אל העיר צוער, עיר חדשה שלא הגדישה את סאת החטאים, אך מזהירים אותו שלא להסתכל אחורנית במהלך היציאה מן העיר.
הקב"ה החל להחריב את סדום, הוא ממטיר אש וגופרית על סדום ועל עמורה ומשמיד את כל יושביה וכל אשר בה. אשת לוט לא מצליחה להתאפק, מביטה אחורנית למרות הנחייתו הברורה של מלאך ה'  והופכת ממיד לנציב מלח.
לאחר שהסייתמה המלאכה, בנות לוט חושבות שהעולם כולו חרב. על כן הן משקות את לוט יין, ושוכבות עמו. כתוצאה מכך שני בנים נולדו להן: האחד נקרא מואב, ממנו נולד העם המואבי, והשני הוא בן עמי, ממנו נולד העם העמוני.
אברהם ממשיך לנדוד וחונה בגרר. אבימלך מלך גרר לוקח את שרה אל הארמון, אך מלאך האלוקים נגלה איליו בחלום הלילה ומזהיר אותו שלא להתקרב לשרה. מדוע לא גילית לי? שואל אבימלך את אברהם, והוא מסביר לו שחשש לחייו שאם יחשוף את זהותו האמיתית, שהוא בעלה של שרה ולא אחיה, יהרגו אותו. אבימלך מלך גרר מבין את הסוגייה ומפצה את אברהם בצאן ובקר, עבדים ושפחות.
לאחר שנה מביקור המלאכים נולד לאברהם ולשרה בן בשם יצחק. אברהם מל אותו בגיל שמונה ימים כפי שהנחה אותו הבורא. שרה אימנו חוששת מהאינטרקציה בין ישמעאל ליצחק וחוששת מהשפעתו הרעה ומורה לאברהם לגרש אותם (את הגר וישמעאל) מן הבית. צר לאברהם מלעשות זאת, אך בורא העולם אומר לו לציית לדברי שרה אישתו, שכן ביצחק יקרא לו זרע וכל ברכות ה'.
הגר מתהלכת במדבר עם בנה, המים נגמרו, הילד סובל, הגר משליכה את הילד תחת אחד העצים, אז מתגלה אליה מלאך ה' ומבטיח כי ישמעאל עוד יהיה לגוי גדול. הוא גם מראה לה באר מים סמוך למיקומה, מבאר זו משקה הגר את הנער הצמא.
נסיון העקדה – הקב"ה פונה לאברהם אבינו ומורה לו לקחת את בנו יחידו, את  יצחק, ולהעלותו לעולה על המזבח. אברהם לא מהסס,  משכים בבוקר, נוטל עמו שני נערים וחמור ויוצא אל הדרך. לאחר שלושה ימי הליכה אברהם אבינו רואה את המקום מרחוק – מקום העקדה, אברהם מבקש מהנערים להמתין ויוצא עם יצחק לעבר ההר.
יצחק מתפלא ושואל את אביו: "הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה"? ואברהם משיב לו: "אלוקים יראה לו השה לעולה, בני".
על ההר בונה אברהם מזבח לה', עורך עליו עצים ועוקד את יצחק בנו על העצים. אברהם אבינו אוחז בסכין בידו, ואז, ברגע האחרון, מלאך האלוקים קורא לו: אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי שאתה ירא אלוהים".
אברהם מבין כי היה זה רק ניסיון, בו עמד בהצלחה כמובן. בשכר זה, נאמר לו מן השמים, זרעו ירבה ככוכבי השמים וכחול הים. אברהם מעלה איל לעולה, במקום בנו יצחק.
לאחר-מכן מתיישב אברהם בבאר-שבע.


הכנסת אורחים לכולם

"וירא אליו ה' באלוני ממרא, והוא יושב פתח האוהל כחום היום. וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, וירא וירץ לקראתם מפתח האול (י"ח, א'- ב')

אם נתבונן בשלושת האירועים הללו, נבין כי אברהם שלושה ימים קודם לכן עבר ברית מילה והוא בן תשעים ותשע שנים, אברהם עשה את הברית בגופו ועתה ביום השלישי, אברהם יושב בפתח האוהל וממתין שיגיעו איליו אורחים. רש"י בפירושו לפסוק זה כותב, מכיוון שאברהם אבינו היה רגיל בהכנסת אורחים חשש הקב"ה שמה יבואו איליו אורחים גם ביום השלישי, הוא היום הכי כואב והוא יאלץ לטרוח עבורם כחלק ממצוות הכנסת אורחים ואז הוא יסבול בזמן הכנסת האורחים. לכן, הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה – עושה שיהיה יום חם מאוד וכך מעט אנשים יהלכו בדרכים וממילא אברהם פחות יארח ויטרח ופחות יסבול. אלא שאברהם הקדוש סובל מכך שאין לו אורחים, ע"כ הקב"ה שולח איליו שלושה מלאכים בדמות בני אדם כדי שיהיו לו לאורחים ולא יצטער.
זוהי תמונה מוזרה, אברהם אבינו, יהודי זקן עם כאבים שלאחר ברית המילה במקום לנוח בצל אוהלו הוא יושב בפתחו של האוהל, בחום היום וממתין לאורחים שיגיעו איליו. כאשר אברהם אבינו רואה מרחוק שלושה אנשים הוא רץ אליהם למרות מגבלותיו הנוכחיות. מדוע? מה יקרה אם יום אחד לא יבואו איליו אורחים?
הרב משה גרילק משיב על שאלה תמוהה זו בסיפרו "פרשה ופישרה"  כך: אברהם אבינו עסק במצוות הכנסת אורחים מגיל צעיר ובמשך השנים מידה זו של הכנסת אורחים הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממנו, ממש טבועה בייסוד אופיו. רבים מסיפורי חכמינו ז"ל עוסקים במידת הכנסת האורחים של אברהם אבינו, בטירחה שטרח, ובמסירות בה קיבל וארח אורחים, אהבת הבריות שקיננה בקרבו של אברהם אבינו כללה כל אדם ללא קשר לצבע וגזע. כך למשל, לאוהלו היו ארבעה פתחים, זאת בכדי שהעני לא יאלץ להגיע אל הכניסה ויסבול עוד מספר רגעי רעב, אלא יוכל להכנס לאוהל מהיכן שיגיע.
כעת לאחר שאברהם אבינו קיים בגופו את מצוות ברית המילה, הירהר אברהם בליבו: עתה אני שונה בדתי וגם בגופי משאר העולם, האם עדיין יגיעו אנשים לפקוד את אוהלי, האם עדיין אזכה לקיום מצוות הכנסת אורחים. זאת ע"פ המובא במדרש רבה (בראשית מ"ח, ט') "עד שלא מלתי, היו העוברים והשבים באים אצלי, תאמר משמלתי, אינם באים".
אברהם אבינו מחליט: אני חייב להודיע להם כי לא חל כל שינוי ביחסי כלפי אף אחד וכי הם אורחים רצויים אצלי גם לאחר שקיימתי בגופי את מצוות המילה, כיוון שמצוות הכנסת אורחים היא חלה על כל אדם באשר הוא. ובכדי להמחיש זאת לאורחיו אברהם אבינו "אורב" לאורחים, למרות היום בו הוא הכי כואב, זאת כדי לרוץ לאורחים ולהכניסם לביתו ולהבהיר שלא השתנה כלל, הידיעה שהאורחים נראים לו כערבים לא גרמה לו לארח אותם בדלות אלא אדרבה הוא ארח אותם ברוב הדרת מלך.

אנו צאציו של אברהם אבינו – אבי האומה, מוטלת עלינו החובה לאמץ את דרכו ולקיים מצוות הכנסת אורחים עם כל אדם באשר הוא גם אם דעותיו ועמדתו האישית שונה משלנו – הכנסת אורחים לכולם.
 

שבת שלום!

 

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

הערות/הארות/בקשות  admin@torahreading.org.il

 


גולשים אחרים מצאו עניין גם בדברי תורה אלו:

  • דבר תורה - פרשת בשלח - התשע"ח

  • פרשת השבוע - וירא (התשע"ו)

  • דבר תורה - פרשת ואתחנן, התשע"ח




  • שתף לחבר

    שתף בפייסבוק

    ניווט מהיר:
    תגובות הגולשים