שתף בפייסבוק
שתף בטוויטר
שלח לחבר מאמר זה:
שמך:
אימייל שלך:
שמו של החבר:
אימייל של החבר:
X ביטול השיתוף
פורסם ע"י: קוראים תורה בתאריך: 19:16:43 - 08/03/2016  צפיות: 1298

שתף לחבר

כותרת דבר תורה: פרשת השבוע - פקודי (התשע"ו)


פרשת השבוע - פקודי (התשע

פרשה השבוע – פרשת פקודי

יהיו דברי תורה אלו לעילוי נשמתה של שרה בת חנה ז"ל
יהיו דברי תורה אלו לעילוי נשמתה של רחל בת ורדה ז"ל

פרשת השבוע פרשת ויקהל היא הפרשה האחד-עשר בספר שמות, הפרשה גם זו שחותמת את הספר.

"אלא פקודי המשכן..." – משכן בבניינו ומשכן בחורבנו, בבחינת מה טובו אהלך יעקב משכנותי ישראל, ודרשו חכמינו שאפילו הן חרבים – עדיין מגנים על ישראל. ולשם כך בכל פעם הקימו ופירקו את המשכן בעצמם ונסעו עימו לכל מקום במדבר, חושך ואפלה, מקום נחש, עקרב ושרף, ואחר כך הקימו אותו שוב, על מנת להראות לדורות הבאים שאפילו כאשר המשכן מפורק וחרב, עדיין הוא משמש כמגן לעם ישראל ואם עם ישראל יקשר עצמו לצדיקי הדור, ואם יקדשו רצונם תמיד בקדושת המשכן וכליו – אז בוודאי יעברו בשלום את כל המדבריות וכל הקשיים הטמונים בדרך. ובפרט במקומות שבהם ירצו לעבור בדרכם לקדושה שמחייב ששם יהיו נחש ועקרב, גם שם בוודאי יזכו למגן. (ליקוטי מוהר"ן)

"ובצלאל בן אורי...עשה את כל אשר ציוה ה' את משה. ואיתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ..." (ל"ח, כ"ב-כ"ג)
רבי פנחס הורוביץ בעל ה"פלא"ה", בספרו "פנים יפות" מעיר על פסוקים אלו כך: התורה מספרת ומפרטת על מעשיו של בצלאל במלאכת המשכן. ככתוב: "ויעש בצלאל את הארון" וכו'... לעומת זאת לא מצאנו בתורה מקום בו מפרטת התורה את הדברים אותם עשה אהליאב שע"פ הכתוב עמד בראש העוסקים במלאכה הקדושה. מסתבר אם כן, שרק בצלאל עשה דברים של ממש במלאכת המשכן. אם כן, מדוע הסמיכה את אהליאב לנושא? אלא לצורך ההלכה שקבעו חכמינו ז"ל "שאין עושים שררות – שלטון בענייני כספים על הציבור בפחות משניים" (בבא בתרא ח', ע"ב)

"מאת אדנים למאת הכיכר, כיכר לאדן" (ל"ח, כ"ז)
האדמו"ר רבי יצחק מאיר מגור הקדוש בעל "חיודשי הרי"ם" אמר על כך שמאה אדנים היו במשכן כנגד מאה ברכות אותן חייב אדם לברך בכל יום, וכשם שהאדנים שימשו אבן יסוד בבניית המשכן, כך גם הברכות       הן יסודיות בחייו של האיש היהודי, על כן על כל יהודי להקפיד בברכות ככל הניתן.

המחותן של רש"ש...
מסופר על הרש"ש - רבי שלום שרעבי זצ"ל שהיה ידוע כבעל צדקה וחסדים גדול מאוד, היו לו מפעלי צדקה וגמילות חסדים מרובים. באחת הפעמים בהן אדם כלשהו החזיר לו את חובו היה עסוק הרש"ש בלימודו בו התמיד, כך נוצר מצב שלא שם לב לכך שאותו האדם החזיר לו את סכום הכסף אך הרש"ש הקדוש לא היה מודע לכך. הרש"ש הניח את הכסף בתוך הגמרא והמשיך בלימודיו. לאחר כמה ימים עת עשה הרש"ש חישובים, גילה הוא שאותו היהודי לא החזיר לו את חובו. שלח איליו הרש"ש שליח ע"מ שיברר את פשר אי התשלום, אך האדם עמד על שלו שהוא החזיר לרש"ש את מלא הכסף.  לאחר ששמעו תושבי העיר כי היהודי ערער על הרש"ש באומרו שפרע את חובו, בזו לו כולם ולא עסקו איתו בעסקי מסחר יותר. לאחר זמן מה עזב האיש את העיר מרוב צער ועוגמת נפש.

לאחר כמה שנים, שב הרש"ש ללמוד באותה הגמרא שבה למד כשהיהודי החזיר לו את הכסף, ולפתע הבחין בכסף שהיה מונח בין לדפים. מייד נחרד הרש"ש ונסע לאותה העיר בה גר כעת אות היהודי לבקש את סליחתו. אותו היהודי שהיה שרוי בצער ובכאב לב גדול מאז אותו המקרה לא היה מוכן לסלוח עד לאחר שהרש"ש הבטיחו שיחתנו את ילדיהם. כך כולם יראו בטעות ויבינו שיהודי – אדם כשר הוא. וכך היה.

שבת שלום!

קוראים תורה - www.torahreading.org.il
דברי תורה על פרשת השבוע
"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!
באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...
הערות/הארות/בקשות  admin@torahreading.org.il


גולשים אחרים מצאו עניין גם בדברי תורה אלו:

  • פרשת השבוע - קורח (התשע"ז)

  • חנוכה (התשע"ג)

  • פרשת השבוע - כי תשא (התשע"ה)




  • שתף לחבר

    שתף בפייסבוק

    ניווט מהיר:
    תגובות הגולשים