שתף בפייסבוק
שתף בטוויטר
שלח לחבר מאמר זה:
שמך:
אימייל שלך:
שמו של החבר:
אימייל של החבר:
X ביטול השיתוף
פורסם ע"י: קוראים תורה בתאריך: 20:10:02 - 30/12/2014  צפיות: 1754

שתף לחבר

כותרת דבר תורה: פרשת השבוע - ויחי (התשע"ה)


פרשת השבוע - ויחי (התשע

פרשת ויחי

פרשת ויחי היא הפרשת האחרונה שבספר בראשית, כהמשך לפרשת ויגש, פרשת ויחי מגוללת את סיפור חייהם האחרון יוסף ויעקב. יעקב חי במצרים במשך שבע-עשרה שנה, את שנותיו האחרונות. יעקב ברך את בניו של יוסף כאשר הקדים את אפרים למנשה האח הגדול. יעקב חילק את בניו לשבטים כהכנה לכניסה לארץ ישראל וההתיישבות בה, כל שבט – כל בן חולק על פי תכונות אישיותו. יעקב ברך את השבטים כל אחד על פי תכונותיו. יהודה בורך ברוב כרמים בנחלתו עד כי יוכל לכבס את בגדיו ביין. נפתלי בורך כך שנחלתו תניב פירות במהירות  ממש כמו איילה במרוצתה וכו.. 

הפרשה מתארת את פטירת יעקב אבינו וקבורתו במערת המכפלה – בחברון. כאשר יוסף יוצא בראש שיירה גדולה בכבוד רב לארץ כנען על מנת לקיים את מצוות אביו יעקב. יוסף דואג לכלכלת אחיו גם לאחר פטירת יעקב אביהם.

"כרע רבץ כאריה" (בראשית מט,ט)
זוהי מידתו של יהודה, שאפילו כאשר הוא נופל לפעמים וכורע – "כרע רבץ", אפילו אז הרי הוא כאריה, גיבור ואמיץ. אינו נופל לזרועות הייאוש, גם כי מודה בכישלון ומתנער מיד לקום על ידי תשובה. כשם שלא היה יהודה בוש להודות במעשה תמר ומכך נוצר משיח צדקנו...(חידושי הרי"ם)

"לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" (בראשית מט, י)
בשעה שעם ישראל נרדפים בגלות ונתונים תחת כל מיני גזרות קשות, דווקא אז הם מתרכזים ברוחניות, מייסדים תלמודי תורה, בתי כנסיות ובתי מדרשות, ומשם יוצאים מבחר תלמידי וגדולי ישראל, חכמים ונבונים, גאונים ורבנים – מחוקקיו של עם ישראל. זוהי כוונת הפסוק, כאשר שבט הצר – הצורר לא סר מיהודה, אז הוא מוציא מקרבו את מיטב גאוניו ופוסקיו...(מטה יהודה)

על זה מוסיף הרמב"ן ואומר, משום כך לא נתקיימה מלכות בית חשמונאי ולא נותר מהם איש, וזאת אף על פי שקידשו שם שמים, משום שעברו על ברכתו של יעקב: "לא יסור שבט מיהודה", שמלכות בישראל נתונה רק לשבט יהודה, ואילו הם נטלו לעצמם את המלכות.

"אביך ציווה לפני מותו לאמר" (בראשית נ,יז)
היכן ציווה זאת יעקב לפני מותו?
אלא הרי אמר יעקב: "היאספו ואגידה", "היקבצו", ולא יתכן קיבוץ ואיחוד אמיתי, אלא אם כן ימחלו זה לזה...(ליקוטי מגדים)

מגף לנטילת ידיים
רבי זאב ואלף וינשלבוים זצ"ל היה צעיר בגילו כשגויס לשרת בצבא. מחשבות רבות התרוצצו במוחו, כיצד יוכל לשמור שבת כהלכתה וכיצד יוכל לשמור את מצוות ה' יתברך בין גויים. אך בכל עת כאשר עלתה במוחו המחשבה הטורדנית, חיזק את עצמו רבי זאב – כשרוצים, מקבלים סיוע מן השמיים.

יומו הראשון בצבא הסתיים, רבי זאב הכין עצמו לשנת לילה לאחר יום מפרך, אך לצערו לא מצא נטלה וקערת מים לצורך נטילה של שחרית. חשב לעצמו רבי זאב מה יעשה וכשלפתע עלה במוחו רעיון, הוא ישתמש במגפיים שאותם קיבל בתחילת יום הגיוס, כאשר מגף אחד ישמש כנטלה והמגש השני ישמש כקערה. הוא הניח את המגפיים תחת מיטתו, כאש האחד מלא במים. בבוקר השכם, נטל ידיו כהלכה מתוך המגף.

כך שמר על יהדותו גם בצבא, גם בגלות.

הרב הקדוש רבי זאב ואלף וינשלבוים זצ"ל, נולד בשנת תק"צ ונסתלק לבית עולמו בשנת תרס"ה.

זכותו תגן עלינו, אמן!

 

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

הערות/הארות/בקשות  admin@torahreading.org.il


גולשים אחרים מצאו עניין גם בדברי תורה אלו:

  • פרשת השבוע - וירא (התשע"ז)

  • פרשת השבוע - וישלח התשע"ט

  • פרשת השבוע - פרשת בשלח (התשע"ה)




  • שתף לחבר

    שתף בפייסבוק

    ניווט מהיר:
    תגובות הגולשים