שתף בפייסבוק
שתף בטוויטר
שלח לחבר מאמר זה:
שמך:
אימייל שלך:
שמו של החבר:
אימייל של החבר:
X ביטול השיתוף
פורסם ע"י: קוראים תורה בתאריך: 17:42:25 - 07/12/2014  צפיות: 1588

שתף לחבר

כותרת דבר תורה: פרשת השבוע - וישב (התשע"ה)


פרשת השבוע - וישב (התשע

פרשת וישב

יהיו דברי תורה אלו לרפואת רחל בת ורדה ה"ו

פרשת וישב היא הפרשה התשיעית בספר בראשית, פרשה זו מתחילה בפרק לז, פסוק א ומסתיימת בפרק מ, פסוק כג. פרשת השבוע מגוללת את סיפורו של יוסף בנו של יעקב אבינו. יוסף חולם חלומות שמרמזים על עתידו כמנהיג המשפחה. בחלומו הראשון יוסף חולם על אלומות חיטה, בחלומו אלומות החיטה של אחיו סובבות את אלומתו של יוסף ומשתחוות לה. בחלומו השני, יוסף ניצב במרכז והשמש, הירח ואחד-עשר כוכבים משתחווים לו. אחיו של יוסף רואים בחלומות שלו כחלומות שהולמים את חייו של עשו למרות שיעקב אבינו נותן בהם אמון ומצפה להתגשמותם. בהמשך, הפרשה מספרת על אחי יוסף שיצאו לרעות את צאנם, יעקב אבינו שלח את יוסף לדרוש בשלום אחיו שבאותה העת תכננו כיצד "להיפטר" ממנו. רוב השבטים – האחים, הציעו להרוג את יוסף מיד, אך הבכור שבאחים, ראובן, הציע שיזרקו אותו לבור ולא יהרגו אותו, כך הוא יוותר לחסדי שמים. יוסף מושלך אל הבור שהיה יבש ללא מים ומלא בנחשים ובעקרבים. יהודה שכנע את אחיו להצדיק את סיפור הכיסוי על ידי הבאת כותונת הפסים של יוסף לאביהם יעקב, כשהיא מגואלת בדם בטענה שיוסף ככל הנראה נטרף על ידי חיה רעה. יעקב אביו הצטער מאוד אל ליבו ומאן להתנחם. יהודה עזב את חברון לאחר שאחיו הפנו לו עורף בהקשר מעשה מכירת יוסף, נשא אישה והוליד שלושה בנים. בנו הראשון של יהודה נישא לאישה בשם תמר, אך מת בקיצור ימיו, בנו השני ייבם את תמר אך גם הוא נפטר בזמן קצר –שניהם מתו כיוון שחטאו לה'. יהודה, שראה במות בניו כאשמה של תמר ולא ידע על חטאם, לא רצה שבנו הצעיר ימות גם כן והתחמק מלייבם את תמר על ידי בנו הצעיר. תמר ראתה זאת כעלבון והחליטה לעשות מעשה, היא התחפשה לזונה ופיתתה את יהודה ובהמשך גם הרתה ממנו ללא ידיעתו. כשנתגלה ליהודה כי כלתו הרה, ביקש להורגה אולם היא הוכיחה שהוא אבי בניה ויהודה נאלץ להודות בצדקת תמר. בינתיים, יוסף נמכר להיות עבד בבית פוטיפר שהיה שר הטבחים של פרעה. פוטיפר הבין שיוסף בעל יכולות ייחודיות והפקיד את ביתו בידיו. כיידוע, יוסף היה יפה תואר ומראה ואשת פוטיפר הבחינה ביופיו של יוסף, אך ניסיונותיה לפתות את יוסף הצדיק עלו בתוהו. וכתוצאה מניסיונות חיזוריה הכושלים היא טענה שיוסף ניסה לתקוף אותה דבר שגרם לכליאתו של יוסף, שם בכלא חלק יוסף את תאו עם שר המשקים ושר האופים. שרי האופים ושר המשקים חלמו חלומות ויוסף פתר אותם, כצפוי פתרונו של יוסף נשא פרי ושר האופים הומת ואילו שר המשקים חזר לתפקידו. פרשת השבוע מסיימת בכך שר המשקים שכח את הבטחתו ליוסף שיפעל למען שחרורו.

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו"
בפרשה זו יש גם את שלוות הגאולה וגם את מרירות הגלות. שלוות הגאולה מלבן ומעשו שנאמר "וישב יעקב", מרירות גלות כמו שנאמר "בארץ מגורי אביו", במילים מגורי אביו רמוזים רוגזו של יוסף אשר בעטיו נהפכנו לגרים בארץ מצרים. (אהבת חיים)

"כי בן זקונים הוא לו" (לז, ג)
בעל הטורים אומר, שראשי תיבות של "זקונים" הם ראשי התיבות של סדרי המשנה: "זרעים, קדושים, נשים, ישועות (נזיקין), מועד. משמע, יוסף למד מפי יעקב אבינו את סדרי המשנה. קשה הדבר, כי הלא ישנן עוד סדרי משניות – טהרות, ולמה לא נזכר גם הוא?

אמר על זאת האדמו"ר מגור ז"ל: על סדר טהרות צריך אדם לעמול ולטרוח בעצמו, זהו דבר שלא יכול לעבור מאב לבנו, אלא נרכש בלמידה עצמית בלבד.

"וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (לז, ד)
אחיו של יוסף לא יכלו לשאת את העובדה שהוא מדבר אליהם בדרך אחווה ושלום, כי הם טענו "אם אנחנו חוטאים בעינך הרי מצווה עליך לשנוא אותנו" – כנאמר, "הרואה בחברו דבר עבירה מצווה לשנאתו". ולמרות זאת דיבר אליהם בדרכי שלום ודרכי נועם. מכאן, או שאין יוסף רואה באחיו עוברי עבירה, או שלמרות שעוברים עבירה לא שונאם. ואם רואה באחיו עוברי עבירה, אז איך אינו שונאם...ומכאן שהוא עצמו עובר עבירה – ומכאן שנאו אותו. (תורת משה)

"וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם"(לז, יב)
לא הלכו אלא לרעות את עצמן (רש"י)
הליכתם זו של אחי יוסף אשר גרמה למכירתו של יוסף ולעלייתו לגדולה כמשנה למלך מצרים הייתה רק לצורך אספקת מזונם ופרנסתם בשבע שנות הרעב, כמו שנאמר "כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם" (בראשית מה,ה) (תורת משה)

המשך הלכות חנוכה
בתקופת בית המקדש השני גזרו מלכי יון גזרות רבות על עם ישראל. מטרתם הייתה להשכיח את התורה  הקדושה מעמנו, לבטל את מידותיהם והמצוות שקיימו, לא הנחו לעם ישראל לעסוק בתורה ובמצוות, נכנסו להיכל הקודש ופרצו בו פרצות. בני חשמונאי הכהנים נלחמו ביוונים ונצחו אותם, שבו אל בית המקדש ורוצו להדליק את המנורה. חיפשו שמן טהור אך לא מצאו אלא פך שמן אחד, שכמות השמן שהייתה בו הספיקה להדלקת המנורה ליום אחד בלבד ונעשה בו נס והספיק השמן לדלוק שמונה ימים עד שכתשו זיתים ועשו מהם שמן טהור. היום שבו נמצא פך השמן היה כ"ה בכסלו, ומאז תיקנו חכמינו להדליק נרות בשמונת הימים הללו החל מכ"ה בכסלו, להרבות בשמחה ולפרסם את הנס – הימים הללו נקראים "חנוכה".

"מי שרגיל בנר (שבת וחנוכה) – יזכה שיהיו לו בנים תלמידי חכמים" (שבת כג, ע"א)

א.       ימי חנוכה אסורים בהספד ובתענית, אבל מותרים בעשיית מלאכה.

ב.       נרות חנוכה הם מצווה מדברי סופרים לזכר הניסים והפורקן שעשה ה' לאבותינו כשעמדה עליהם מלכות יוון הרשעה להעבירם מחוקי רצון ה' על כן צריך להיזהר בהם מאוד.

ג.        ליל כ"ה בכסלו, בתפילת לחש של ערבית אומרים "על הניסים", "בימי מתתיה" ואם שכח לומר ונזכר קודם שאמר את השם בברכת "הטוב שמך", חוזר לומר על הניסים, ואם נזכר לאחר שאמר את השם אינו חוזר וכן בכל שמונת ימי חנוכה.

ד.       צריך להיזהר מאוד בהדלקת נרות חנוכה כי מצווה זו חביבה עד מאוד לפרסם את הנס בהודאה לקב"ה, ואמרו חז"ל שכל המקיים מצווה זו כהלכתה זוכה לבנים תלמידי חכמים, שנאמר (משלי ו, כג) "כי נר מצווה ותורה אור".

ה.      מעיקר הדין די בנר אחד בכל בית מישראל, בין אם בני הבית מרובים או מועטים. ונהגו כל ישראל להדר במצווה ולהוסיף נר אחד בכל לילה עד שביום השמיני מדליק שמונה נרות.

ו.         נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה שאף גם הן היו נוכחות בשעת הנס, מכל מקום כשבעל הבית מדליק נרות חנוכה בביתו אין אשתו ובנותיו מדליקות בפני עצמן.

ז.        מצווה מן המובחר להדליק נר בשמן זית ואם אין בידו ידליק בשמנים אחרים שורן זך ונקי. ואם אין לוש שמן ידליק בנר שעווה. וכל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה.

ח.      צריך לייתן שמן שיספיק לזמן כשיעור של חצי שעה, אם כבה הנר אחר כך אינו חייב להדליקו שוב. ומכל מקום ראוי להדליק שוב ללא ברכה.

ט.      יניב הנר בפתח הסמוך לרשות הרבים משום פירסומי ניסא ומניחה בצד שמאל, כך שהנכנס לפתח הבית מימינו מזוזה, משמאלו נר וציצית לגופו – כולו סובב מצוות ה'

י.         אם אינו יכול להדליק נרות בביתו כגון שיצא למקום רחוק מחוץ לעיר, רצוי שימנה את אשתו שתדליק נרות ויוצא ידי חובת הדלקת הנרות אפילו אם אינו נוכח בשעת ההדלקה.

יא.     מנהג הספרדים ועדות המזרח שבעל הבית מדליק נרות חנוכה לבדו ומוציא ידי חובה את כל בני ביו ואלו הסמוכים על שולחנו. ואף אם אינן נמצאים בשעת ההדלקה יוצאים ידי חובת הדלקת נרות חנוכה.

יב.     המתארח במלון או באכסניה ואין מדליקין עליו בביתו נרות, צריך להדליק נרות בחדרו בברכה.

יג.      צריך להעמיד את הנרות בשורה שווה ולא בעיגול ולא אחד יוצא ואחד נכנס ולא אחד גבוה ואחד נמוך, ואסור להשתמש לאורה בין לקודש ובין לחול.

יד.     אסור להדליק נר אחר מאותן הנרות.

טו.     נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה כל עוד הנרות דולקים בבית.

טז.    סומא – אשתו מדלקת במקומו ואם אין לו אישה ישתתף בפרוטה, ואם יש לו בית בפני עצמו יסתייע באחרים אך לא יברך.

יז.      בערב שבת – תחילה מתפלל מנחה, אחר כך מדליק נרות חנוכה, אחר כך נר שבת, ומפני שמדליק מבעוד יום צריך שייתן שמן כך שתדלק החנוכייה עד חצי שעה מצאת הכוכבים ואילך. וקודם תפילת ערבית אין אומרים "במה מדליקין".

דרכון או תפילת הדרך?!?!?
לפני כמאה שנה בצעירותו ובנערותו, הצדיק רבי אברהם הופמן זצ"ל היה חי בעוני מחפיר בעיירתו אודסה  שברוסיה. בימי נערותו ביקש רבי אברהם לעלות לארץ ישראל. ויצא אל המסע המפרך לעבר ארץ האבות. תלאות רבות ומכשולים רבים היו לו בדרכו. רבי אברהם לא התייאש לנוכח אותן צרות, שם מבטחו בה', התחזק והמשיך במסע. רגש עז אחז בו כשנשק לעפר ארץ ישראל. כשנשאל "רבי אברהם, כיצד צלח מסעך לארץ ישראל כשאין ברשותך דרכון כנדרש?", הוציא רבי אברהם פיסת נייר עליה הייתה כתובה "תפילת הדרך" ואמר "זהו הדרכון שלי!".

זכותו תגן עלינו, אמן!

 

 

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

הערות/הארות/בקשות  admin@torahreading.org.il


גולשים אחרים מצאו עניין גם בדברי תורה אלו:

  • פרשת השבוע - ויקרא (התשע"ה)

  • פרשת השבוע - מקץ (התשע"ז)

  • פרשת תולדות (התשע"ה)




  • שתף לחבר

    שתף בפייסבוק

    ניווט מהיר:
    תגובות הגולשים