שתף בפייסבוק
שתף בטוויטר
שלח לחבר מאמר זה:
שמך:
אימייל שלך:
שמו של החבר:
אימייל של החבר:
X ביטול השיתוף
פורסם ע"י: קוראים תורה בתאריך: 19:43:53 - 12/05/2014  צפיות: 1835

שתף לחבר

כותרת דבר תורה: פרשת בחוקותי (התשע"ד)


פרשת בחוקותי (התשע

פרשת בחוקותי

מה בין הקללות שבפרשת בחוקותי לאלה שבפרשת כי תבוא?

לדברי הרמב"ן התוכחה המוזכרת בפרשת בחוקותי מתכוונת לגלות בית ראשון ואילו התוכחה המוזכרת בפרשת כי תבוא מתייחסת לגלות בית שני, ע"פ הנרמז מטה:

דברי תוכחה בפרשת "בחוקותי" המיוחסים לחורבן בית ראשון וגלות עם ישראל

א.     הזכיר בהם במות וחמנים וגילולים, כי היו עובדי עבודה זרה.

ב.     "והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם".

ג.      והזכיר חרב וחיה רעה וכו' וגלות בסוף.

ד.     ולא נאמר שיאסוף את נידחיהם: כי כן היה בעלותם מבבל שלא שבו רק יהודה ובנימין והלויים ומקצת השבטים.

ה.     וגם לא אמר שישובו בתשובה שלמה – רק שיתוודו על עוונם ועוון אבותם.

דברי תוכחה בפרשת "כי תבוא" המתארות את חורבן בית שני

א.     לא נרמז שם קץ וקצב (לעומת גלות בבל שבכתוב "אז תרצה הארץ שבתותיה כל ימי השמה" נרמזו שבעים שנות גלות)

ב.     ולא הבטיחם הקב"ה גאולה, רק התנה אותה בתשובה.

ג.      עם ישראל עברו רק על קצת מן המצוות כפי ששאלו חז"ל במסכת יומא ט':  "מקדש שני, היו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים – מפני מה חרב?"

ד.     גלותנו היום – אנו מפוזרים בכל העולם – "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ"

ה.     "והשיבך ה' מצרים באוניות" – טיטוס השתמש בספינות.

ו.        "ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר" – רומי הגיעו לישראל מרחוק מאוד. (ולא כפי בית ראשון שם בבל ואשור קרובים לארץ ישראל)

קושיית אברבנל:  לדברי הרמב"ן, מדוע בקללות של פרשת בחוקותי כתוב "והשימותי את מקדשיכם" בלשון רבים?

נתרץ קושיה זו בעזרת הגמרא במסכת מגילה, שם דורשת היא שחובה לנהוג קדושה בבתי כנסיות "אף שהן שוממין" – מכאן הפירוש ל"מקדשיכם". ויתכן שדרשו כן בגלל ייתור של מקדש אחד.

ויתר על כן הקשה אברבנל, כיצד יתרץ הרמב"ן את הכתוב "ואזרה אתכם לגויים", אם שבו לארץ ישראל אחרי שבעים שנה?

את זאת נתרץ מפי מגילת אסתר, שם אמר המן לאחשוורוש "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" – וכי אין כאן התקיימות של "ואתכם אזרה בגויים"?!

וזו כוונת הרמב"ן כשעשה חלוקה בין שתי הגלויות, שבגלות הראשונה היה עם ישראל "מפוזר ומפורד בין העמים...בכל מדינות מלכותך", כלומר רק באותן מדינות עליהן שלט המלך אחשוורוש (מאה עשרים ושבע). ואילו בגלות השניה ע"פ פרשת כי תבוא התקיימה הקללה "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ" – בכל העולם.

(תקציר דרשה מפי בעל ה"חיי לבב" – הגאון רבי אריה לייב היימן זצ"ל)

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ"– ומתי הוא בעיתם? בלילי שבתות ובלילי רביעי. מפני העוברים והשבים ומפני החקלאים והרוכלים וכו'...

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכו..."היינו שלא יעמדו במקום אחד ובמדגה אחת אלא ילכו מחיל אל חיל וממדרגה למדרגה – וזה כלל גדול מאוד ברוחניות. (אהבת חיים)

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכו..." – היינו שתהיו עמלים בתורה גם במלאכה, איש איש כפי אמונתו על פי דרכה של תורה, כיצד? אחד העוסק במשא ומתן שלא להונות את חברו, הרי זה כאילו עוסק בתורה. האחד שחורש וקוצר ושומר על דיני כילאיים ופאה וכו' הרי זה כעוסק בתורה הקדושה וכן זו הדרך – שהרי מקדשים שם שמים במעשים טובים. (אהבת חיים)

"כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת" – מרמז על שנאמר במסכת ראש השנה דף כ"ג, "תחת הנחושת אביא זהב, ותחת הברזל אביא כסף אבל תחת רבי עקיבא וחבריו לא אקבל שום תמורה" שנאמר בספר יואל "ונקתי דמם לא נקתי", ופרש הרד"ק ונקתי מכספם ומזהבם שלקחו מישראל, יען שלעתיד לבוא גם ישראל יקחו שלל גוים, אבל דם שנשפך מישראל לא נקתי שמוכרח להיות נפש תחת נפש, וזהו שכתוב "כל חרם אשר יחרם מן האדם" – לומר לך שכל נפש שרצחו אומות העולם מישראל, לא יפדה בשום כופר שבעולם, רק מות יומת, כמו שכתוב, "כי דם עבדיו עקב ונקם ישיב לצריו". (אהבת חיים)

"וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיהוָה"- מרמז על ישראל שעברו תחת שבט היסורים המר והגלות. אך ידוע הדבר שכל שאוהבו ה' יוכיח וידוע שבזמן שישראל עושים רצון אביהם שבשמיים, הקדוש ברוך הוא שולח לנו מנהיגים שביכולתם לבטל את כל הדינים ואפילו אם בגלותם – ושבים לבטח. (אהבת חיים)

להשביע את הרעב

זה עתה הסתיים צום י"ז בתמוז, על הסועדים נאספו איש איש אל מקומו סביב לשולחן הערוך כל טוב. רק בעל הבית הלא הוא רבי יחיאל מאיר ליפשיץ מגוסטינין זצ"ל נותר ריק מיושב. כל המסובים המתינו בקוצר סבלנות לרבי יחיאל מאיר ותמהו על העדרו משולחן הסעודה. לאחר דקות ארוכות שנמשכו כנצח הופיע רבי יחיאל מאיר ואיתו הופיע אורח – נווד, קבצן נודד. רק לאחר שסיים רבי יחיאל מאיר להאכיל ולהשקיט את רעבונו של האורח, התפנה לספר לבני ביתו על התמהמהותו.

אמר להם רבי יחיאל מאיר, "גם אני כמותכם צמתי וזקוק אני להשביע את רעבוני, אלא שאתם הייתם רעבים ללחם ואוכל ואני לעומתכם הייתי רעב לאורח ולמצוות הכנסת אורחים"

רבי יחיאל מאיר ליפשיץ מגוסטינין זצ"ל

נולד בשנת תקע"ו, התפרסם כבעל אותות ומופתים, היה ידוע בשל מצוות צדקה עליה הקפיד. היה מחלק את כל כספו לצדקה ולצורכיה. היה ידוע בכינוי "בעל התהילים" – כיוון שהיה דבק בספר תהילים ופעל להרבה ישועות בעזרת ספר זה וכך גם המליץ לכל המתדפקים על דלת ביתו. בעל ספר "מי הים".

נפטר בכ"א בשבט תרמ"ח.

זכותו תגן עלינו, אמן!

 

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

הערות/הארות/בקשות  admin@torahreading.org.il

 


גולשים אחרים מצאו עניין גם בדברי תורה אלו:

  • אימון זוגי בפרשת השבוע - משפטים

  • פרשת השבוע - ויחי (התשע"ז)

  • שבת - חול המועד פסח (התשע"ג)




  • שתף לחבר

    שתף בפייסבוק

    ניווט מהיר:
    תגובות הגולשים